לוגו איילת

הפרת סימן מסחר/ איילת רייך-מיכאלי, עו"ד ונוטריון, בוררת ומגשרת

הפרת סימן מסחר של קופסאות פלסטיק

"היזהרו מחיקויים (!)" היא אמירה המופנית על פי רוב לציבור, ומתרה בפניו מפני רכישת מוצר מזויף הנחזה להיות המוצר האמיתי. אך כמובן יש לזכור כי מי שנפגע מאותם "חיקויים" הוא גם, ואולי בעיקר, העסק. שאת מוצריו המועתקים משווקים לציבור. על מנת להגן על ייחודו של מוצר, הבא לידי ביטוי למשל בשמו ו/או בסמלו המסחרי, אפשר לרשום בגין המוצר "סימן מסחר". וכך למנוע מאחרים שימוש מטעה בו. אנו פעלנו לרשום עבור הקיבוצים שאנו מלווים סימני מסחר על מנת לספק הגנה משפטית. פסק דין שנתן לאחרונה (1.7.21)* בית משפט השלום בחיפה דן בסוגיה זו של הפרת סימן מסחר. ומפאת חשיבותו בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

תיאור מקרה – הפרת סימן מסחר.

התובעת באותו עניין היא חברה העוסקת בייצור ושיווק של מוצרי פלסטיק ובהן קופסאות חשמל. שניים ממוצריה הן קופסאות המיועדות לארבעה מפסקי חשמל וקופסאות המיועדות לשלושה מפסקים. אותן מתקינים בקירות תחת הטיח. התובעת בעלת סימן מסחר רשום המופיע הן בהטבעה על כל מוצריה. והן על התוויות שהיא מצרפת למוצרים רבים שהיא מייצרת. באמצע חודש 09/19 התברר לתובעת כי הנתבע מייצר ומפיץ קופסאות זהות לחלוטין לאלה אשר היא מייצרת. בתפקודן, בצורתן, בגודלן ובצבען. לטענת התובעת הנתבע אף הטביע על המוצרים המזויפים את סימנה המסחרי.

הצו שביקשה התובעת.

במסגרת התביעה עתרה התובעת למתן צו. המורה לנתבע לחדול לאלתר מלמכור, לשווק או לייצר את כל קופסאות החשמל הנחזות להיות כאלה שהיא מייצרת. וכן לחייב את הנתבע להעביר לתובעת את כל מלאי הקופסאות הנ"ל. כמו כן ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 200,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק. בגין העוולות שביצע בעניין שתי הקופסאות (100,000 ₪ בגין כל קופסא).

טענות המפר – התובעת בעצמה עושה הפרת סימן מסחר.

מנגד טען הנתבע כי את ייצור הקופסאות ביצעה בעיקר חברה איטלקית. כאשר בשנים האחרונות, מספר חברות בארץ מייצרות קופסאות דומות לחלוטין לקופסאות של חברה זו. לכן, טוען הנתבע, אל לה לתובעת לבוא בטענות אליו. שעה שהיא מייצרת קופסאות המהוות חיקוי לקופסאות מקוריות שמיוצרות ע"י החברה האיטלקית.

דיון – החוקים הרלוונטיים.

בראשית פסק דינו מדגיש בית המשפט כי למעשה עילות התביעה הן שתיים: האחת, הנתבע הפר סימן מסחר רשום. השנייה, הנתבע ביצע עוולה של גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

בית המשפט מסביר כי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 מסדירה את הרישום, השימוש והפרת סימני המסחר. והוראותיה נועדו להגן על שם מסחרי המהווה את קניינו של האדם והמוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו. וכן להגן על אינטרס הציבור למניעת הטעיה עקב שימוש בלתי מורשה בסימן מסחר.

סעיף 46 לפקודה קובע. כי ככלל רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר, מזכה אותו בזכות לשימוש ייחודי בסימן המסחר. ביחס לטובין שלגביהם רשם את הסימן ובכל הנוגע אליהם. הפרת סימן מסחר, לפי סעיף 1 לפקודה. מוגדרת, בחלק הרלבנטי לעניין התביעה, כך: "הפרה" – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך – (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר".

לפי סעיף זה, על מנת להוכיח כי שימוש בסימן מסחר רשום, בידי מי שאינו זכאי לכך, מהווה "הפרה". לא די להוכיח כי עשה שימוש בסימן מסחר רשום או בסימן דומה לו. אלא עליו להוכיח כי השימוש כאמור התבצע בטובין שלגביהם רשמו את סימן המסחר, או שהם מאותו הגדר (כלומר שייכים לאותה משפחה מסחרית).

החלטת ביהמ"ש – נעשתה הפרת סימן מסחר.

בית המשפט ממשיך וקובע כי לאחר שבחן את הראיות שהביאו הצדדים בפניו. התרשם כי הסימן בו עשה הנתבע שימוש, זהה (ולא רק דומה) לסימן של התובעת. לפיכך, אין התובעת, הטוענת להפרה, צריכה להוכיח כי הסימן המפר גורם להטעיית הציבור. כמו כן, מדובר בטובין הנמנים על "אותו גדר". משמדובר בשני המוצרים המיוצרים על ידי התובעת. ויוצרו או שווקו או נמכרו על ידי הנתבע, הן הקופסאות. לבסוף, בית המשפט פוסק כי הנתבע עשה "שימוש" על אף שאינו זכאי לכך. בעניין זה מודגש בפסק הדין כי על אף טענת הנתבע שלא הוא ייצר את המוצרים נושא התביעה, לשון הסעיף קובעת כי המדובר ב"שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך". ולכן אין זה משנה אם הנתבע ייצר או שיווק או מכר את המוצרים.

עוד נקבע כי הטענה לפיה התובעת בעצמה מחקה מוצר אחר אינה מקנה לנתבע הגנה כלשהי. שעה שהוכח כי על הקופסאות שנמכרו בידי הנתבע, הוטבע סימנה המסחרי של התובעת. ובכך בוצעה הפרה של סימן מסחר רשום.

פסק הדין.

לאור מסקנות אלו נעתר בית המשפט לצו המורה לנתבע לחדול מלעשות שימוש כלשהו בקופסאות. לעניין הבאת המוצרים לתובעת, בית המשפט מציין כי ספק אם יש לו סמכות בחוק להורות כן. מכל מקום, משהנתבע טען כי אין בידיו מוצרים נוספים, וטענה זו לא נסתרה, התייתר הצורך במתן סעד זה. בית המשפט מוסיף וקובע כי הנתבע ביצע גם עוולה של גניבת עין בשעה שהמבחנים שנקבעו לכך בחוק ובפסיקה התקיימו.

באשר לסכום הפיצוי, בית המשפט קובע כי ההפרדה אשר מבצעת התובעת בין הקופסאות מלאכותית. וכי בהתאם לחוק יש להתייחס למעשים המגוללים מסכת אחת, כעוולה אחת. (וסכום פיצוי מקסימלי ללא הוכחת נזק של 100,000 ₪). בענייננו דן בית המשפט במכלול הנסיבות ופוסק לבסוף כי ישולם פיצוי בסך של 50,000 ₪.

* ת"א (שלום חי') 38430-11-19 פוטקס תבניות בעמ נ' עיסא ג'רייס (נבו 01.07.2021).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

=  "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

התנגדות להקמת רפת בטענת מטרד

שאלה: הנני חבר מושב. ולאחרונה הגשתי לועדה המקומית בקשה למתן היתר לבניית רפת. ההיתר תואם את התוכנית החלה על המושב. אולם מספר חברי מושב הגישו

פיטורים בשל "הסתרת" הריון

קיבוצים ומושבים הינם, מטבע הדברים, גופים המעסיקים עובדים ועובדות. למדתי כי מרבית נושאי התפקידים באגודות שמשרדי מייצג השכילו להבין. את החשיבות להקפדה דווקנית על זכויות עובדים ועובדות

Call Now Button