בעת האחרונה מלווה משרדי קיבוצים רבים לצורך הסדרת השימושים בקרקע החקלאית. בהתאם למתחייב מחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967. (להלן: "חוק ההתיישבות") בתחומי חקלאות
ליווי משפטי לקיבוצים. קוראי הטור הוותיקים וודאי כבר יודעים כי במסגרת עבודתי משרדי מעניק ליווי משפטי לקיבוצים. במסגרת זו אני מלווה התקשרויות בתחומי חקלאות מגוונים: גדשי"ם, מטעים, רפתות, ענף
בכל קיבוץ ישנם אנשי מפתח המהווים את שדרת מקבלי ההחלטות ומנהלי הקיבוץ. אנשים אלו יושבים בדרך כלל גם בדירקטוריונים של התאגידים אשר בבעלות הקיבוץ. לא
קיבוצים רבים, המחפשים מקור להגדלת רווחיהם, נכנסים כשותפים בחברות שונות. לאחר שמצאו בהן, כך הם מקווים, פוטנציאל כלכלי שטרם מומש בשל קושי לגייס כספים. לרוב, בעת רכישת
בתי המשפט כבר כינו, לא אחת, את הקיבוץ "משפחה אחת גדולה". אמירה זו באה כמובן להדגיש את השותפות הגבוהה בין חברי הקיבוץ. אך אפשר לומר
לפני שבועות אחדים הקדשתי טור זה לנושא אחריות וחובות של דירקטורים המכהנים בדירקטריון החברה. במסגרת זו הסברתי כי "כלל שיקול הדעת העסקי", שהוכר בפסיקה, מעניק
האם חייבת הנתבעת, בת של חברי קיבוץ שעזבו את הקיבוץ. להשיב לקיבוץ את הכספים ששילם למימון ה-לימודים שלה. והוצאות נלוות בתקופת היותה מועמדת לחברות בקיבוץ?.
כל קיבוצניק יודע כי החיים בקיבוץ מתנהלים על פי "תקנונים". וזכורה לטוב הבדיחה מסרט הפולחן "מבצע סבתא" על אותו "תקנון חתונות ולוויות". אלא שמשיחות עם
שיוך דירות. החלטה מס' 751 של מועצת מקרקעי ישראל הקנתה סמכות לקיבוצים לשיוך דירות – יחידות מגורים לחברי הקיבוץ. זאת, באמצעות החרגת שטח המגרש בו
במסגרת המדור המשפטי שלפניכם עסקתי לא פעם בסוגיית ה"חברות בהתנהגות". המדובר באותם מקרים בהם מבקשים תובעים מבית המשפט להצהיר על חברותם בקיבוץ. אף על פי