פיצוי בגין השמדת בעלי חיים

משרדי עוסק רבות בתחומי ענפי החקלאות השונים, לרבות בעלי החיים. משרדי צבר ניסיון משפטי רב בסוגיית קבלת פיצוי לחקלאים שנאלצו להשמיד את בעלי החיים שהם מגדלים. בהתאם לצו מטעם השירותים הווטרינריים. צו השמדת בעלי חיים כזה מסב לחקלאי נזק כספי רב, בגינו הוא זכאי לפיצוי על פי חוק, וזאת עד לתקרה שקבע המחוקק. עם זאת החוק מעניק למדינה גם סמכות לשלול. וזאת בתנאים מסוימים, את מתן הפיצויים בגין השמדת בעלי החיים. זאת במקרה שלדעתה החקלאי לא עשה את המוטל עליו למניעת המחלה.
הואיל ובמרבית הקיבוצים עדיין קיים ענף העוסק בגידול בעלי חיים. מצאתי לנכון להציג בפניכם מקרה אשר נדון לאחרונה בבית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור. במוקד הבקשה עמדה תביעה לפיצוי בגין צו השמדה שניתן להמתת עדר כבשים הנגוע במחלה.

תיאור מקרה – מחלה בעדר כבשים.

המבקשים היו יורשיו של בעל עדר הכבשים המנוח. ביוני 2010 פנה המנוח למנהל הלשכה הווטרינרית בבאר שבע, לאחר שבני משפחתו חלו במחלת הברוצלוזיס ועקב הפלות שהתרחשו בעדרו. משכך, התבצעה בדיקה שהעלתה כי 4 מתוך 6 אילים בעדר מגיבים למחלה. כעבור כחודש ימים, בוצעו בדיקות דם שהעלו כי 80% מהנקבות בעדר נגועות במחלה. למחרת היום הומת העדר על פי צו השמדה של השירות הווטרינרי. בבדיקה שנערכה לאחר ההשמדה נמצא כי מספר כבשים בעדר לא חוסנו כנדרש. וכן כי העדר כלל כבשים מעדרים אחרים שהועברו לעדרו של המנוח. זאת ללא קבלת האישור הנדרש לפי תקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), התשמ"ב-1982.

פיצויים על השמדת בעלי חיים עפ"י הוראה.

לעניין מתן פיצוי בגין השמדת העדר, ביקשה הלשכה המשפטית של משרד החקלאות את חוות דעתו של מנהל השירותים הווטרינריים (להלן: "המנהל"). ביום 30.1.11 השיב המנהל בדואר-אלקטרוני קצר, כי "לפי דעתי יש במקרה זה להחיל את הוראת סעיף 17ג לפקודה". קרי, אין מקום לתשלום פיצויים למנוח בעקבות הפרות הדין על-ידיו. – אי חיסון חלקים מן העדר והעברת צאן אל עדרו ללא אישור. ביום 28.2.11 נשלחה למנוח הודעה מאת הלשכה המשפטית. בהודעה נמסר לו כי נוכח החלטת המנהל – אין הוא זכאי לפיצוי.
כנגד קביעה זו הגיש המנוח תביעה לבית משפט השלום אשר התקבלה. בפסק דינו של השלום הוטל ספק בכך שהמנהל קיבל את ההחלטה מבחינה מהותית ולא רק אימץ אוטומטית את דעתם של גורמים אחרים במשרד. שנית נקבע כי שיקול הדעת הנדרש לשם הפעלת סעיף 17(ג), השולל פיצויים מבעל בהמה שהומתה, מחייב גם שיקולי מדיניות רחבים. וכן התחשבות בזכויות יסוד.

ערעור.

המדינה לא השלימה עם פסק הדין. וערערה עליו לבית המשפט המחוזי וערעורה התקבל. נקבע כי הגורם המוסמך קיבל את ההחלטה הן מבחינה טכנית והן מהותית. כן נקבע כי יש לבחון את החלטתו המנהלית של הגורם המוסמך בעדשות הראיות המנהליות. משלא נמצא פגם בקבלת ההחלטה למניעת פיצוי המנוח, התקבל הערעור.
על החלטה זו הגישו יורשי המנוח את הבקשה לרשות ערעור. אך זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון. נקבע כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלות מסויימות. המדובר בשאלות עקרוניות, משפטיות או ציבוריות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך. או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור, ואין זה המקרה שלפנינו.

דיון – אחריות החקלאי.

בית המשפט ציין כי פקודת מחלות בעלי חיים מעגנת את הטיפול בבעלי חיים חולים העלולים להוות סכנה לסביבתם. בשנת 2013 תוקן סעיף 17(ג) לפקודה ולפיו החלטה על אי מתן פיצוי מתקבלת על ידי ועדה. אך לתיקון זה אין רלוונטיות למקרה זה אשר התרחש בשנים 2010-2011. בית המשפט הדגיש כי תכלית הוראות הפקודה מתיישבות עם השכל הישר. זאת לרבות אפשרות שלילת הפיצוי אשר מתמרצת את החקלאי להיזהר ולחסן את עדרו. על ידי כך יוצא האינטרס הציבורי נשכר. לגבי המקרה הנדון קובע בית המשפט, כי חלקים משמעותיים מעדרו של המנוח לא חוסנו כנדרש נגד המחלה. המנהל הוא הגורם המוסמך לקבל החלטה על אי מתן פיצוי. משקיבל את הדיווחים העובדתיים אודות אי-חיסון העדר מהגורם המטפל בשטח, היתה ההחלטה על הענקת או מניעת פיצוי בידיו. אין מניעה כי זו תתקבל בניגוד לדעת הגורם המטפל בשטח.

שימוע לפני ההוראה להשמדת בעלי חיים.

טענה נוספת שהעלו המבקשים בבקשת רשות הערעור. היא כי על המדינה היה לערוך להם שימוע לפני שלילת הפיצויים. בית המשפט המציין כי אמנם שימוע לעולם הינו דבר רצוי, בבחינת: "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק" (דברים א' ט"ז). עם זאת, השימוע עשוי ללבוש צורות שונות. אין מניעה להכיר בחילופי המכתבים בין המדינה לבא-כוח המבקשים כשימוע. בית המשפט מציין כי אולי יש מקום לשקול במקרים מסוימים שימוע בעל-פה למבקשים שעדרם הומת . אך אין בית משפט מתערב ככלל בהחלטות. אלא בהחלטות בלתי סבירות במובהק. ובודק האם עמדת הפונים עמדה לנגד הרשות בטרם גיבשה זו את עמדתה. נקבע כי במקרה הנדון עמדת המבקשים עמדה בפני הרשות הן נוכח חילופי מכתבים והן בקיומם של ההליכים השיפוטיים. דעו כי הניסיון מלמד כי חשוב לקבל ייעוץ משפטי והכוונה. עשו זאת נמייד עם גילוי מחלה אשר קיים סיכוי שבעל החיים יושמד בגללה.

*רע"א 1408/15 האיל אלעתאיקה נ' מדינת ישראל משרד החקלאות. לפני כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 23.7.2015).

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים. בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

* אנו מזמינים אתכם לעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".