מהו ההבדל בין "דמי חבר" במושב לבין מס ועד מקומי? והאם האגודה רשאית לגבות מחבר מיסים בגין שירותים "מוניציפאליים" – כגון: גינון, פחי אשפה תברואה? איזו מחויבות יש כאשר חבר פורש מהאגודה ונשאר להתגורר במושב?
תשובה:
ועד הנהלת האגודה השיתופית, קרי ועד המושב, רשאי לגבות השתתפות חבר בהוצאות האגודה. הם "דמי חבר". וזאת על פי התקנון של האגודה. כספים אלה נכנסים לקופת המושב. מאידך, מס ועד מקומי הינו מס מוניציפאלי המוטל על ידי המועצה האזורית. זאת לצורך מתן שירותים מוניציפאליים על ידי המועצה, כגון: ביוב, ארנונה, אשפה ועוד. כאשר ישנה "זהות וועדים", היינו שחברי ועד המושב מכהנים גם כחברי הועד המקומי – מיסי הועד המקומי נגבים באמצעות ועד המושב בכובעו כוועד מקומי.
מס מוניציפלי
גביית מסים מוניציפאליים הינה פעולה המותרת רק על פי חוק. סמכותו של הוועד מקומי להטיל מסים, קבועה לפי צו. הוראת סעיף 133 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958. בהתאם לסעיף זה, גביית מסי ועד מקומי תיעשה באישור המועצה בלבד. בטרם יגבו המסים הללו בפועל, חייב הוועד להגיש למועצה הצעת תקציב לאישורה.
ככלל, סמכות גביית מיסים בגין שירותים מוניציפאליים נתונה למועצה או לועד המקומי. יחד עם זאת, בפסיקה הוכרה זכותה של האגודה לגבות מיסי אגודה. אלה נועדו לממן שירותים חברתיים קהילתיים. כגון שירותי תרבות, נוי, תאורת רחוב, תברואה, חינוך בלתי פורמאלי, רווחה וכיוצ"ב. בעניין זה יצוין כי ההבדל בין מיסי חבר לאגודה לבין מס ועד מקומי הינו בולט. מיסי ועד מקומי נגבים בהתאם לגודל ומהות הנכס בו מחזיק כל חבר בתחום הועד המקומי. והם אף כפופים כאמור לאישור המועצה האזורית ולהוראת הדין – לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958. לעומת זאת, מיסי אגודה שיתופית נגבים מכוח פקודת האגודות השיתופיות, בהתאם לתקנון האגודה השיתופית. והינם תשלום קבוע המוטל על חברי האגודה באופן שווה. ללא כל קשר לגודל או מהות הנכס בו מחזיקים החברים.
גביית מיסים ע"י אגודה שיתופית
בפסיקה נדחתה הטענה לפיה אגודה אינה יכולה כלל לגבות מיסים בגין שירותים שהינם גם בתחום הסמכות של הרשות המקומית. בטענה כי מדובר במיסי ועד מקומי. נקבע כי גם אם חלק מהשירותים אותם מספקת האגודה הינם שירותים בסיסיים. אשר יכלו להיות מסופקים ע"י רשות מקומית, אולם האגודה לקחה על עצמה לספקם. בהיקף וברמה העולה על שירותי הבסיס המסופקים על ידי רשות מקומי – אין בכך כדי להפוך את המיסים למיסי ועד מקומי. והמדובר במיסים קהילתיים, אשר נגבים כאמור, בסכום זהה מכל חברי האגודה.
בעניין זה נקבע עוד כי לא מדובר בפעילות שלטונית. אלא במיסים הנגבים לצורך ניהול חיי הקהילה והענקת שירותים. בנוסף, או ביתר, על אלו הניתנים על ידי הרשות המקומית. זאת גם אם חלק מהתחומים הינם גם בסמכות רשות מקומית (יצוין, כי שירותים כמו ביטחון, תרבות, חינוך בלתי פורמאלי, ספורט בילוי, בכל מקרה אינם בתחום השירותים המסופקים ע"י רשות מקומית, אלא במהותם מהווים שירותים קהילתיים). לאור האמור, שירותים אשר נועדו למען השבחה ושיפור תנאי החיים בקהילה, כגון: הוצאות גינון של היישוב, הוצאות הקמת שער חשמלי, פחי אשפה לצורך הפרדת אשפה, תחזוקת מבני ציבור ועוד, הוכרו גם הם כשירותים אשר ניתן לגבות עבורם מיסי אגודה (המכונים לעיתים: "דמי השתתפות") על ידי האגודה השיתופית.
חבר הפורש מהאגודה
באשר לחבר הפורש מהאגודה וממשיך להתגורר במושב, בפסיקה נקבע כי בכל הקשור לשירותים שהחבר הפורש ממשיך ליהנות מעצם מגוריו היישוב (כגון: שירותי נוי, תברואה וכיו"ב) על הצדדים (החבר והאגודה) להגיע להסדר ביחס לסכום נמוך וסביר, אשר ישקף רק את שוויים של אותם שירותים. ככל שלא מושגת הסכמה, רשאי חבר המבקש לפרוש מהאגודה לפתוח בהליך המתאים על מנת לקבוע את הסכום המינימאלי, אותו ישלם עבור אותם שירותים בלבד.
חשוב לציין בעניין זה, כי הכרה בפרישת חבר מאגודה בטרם הגיע להסדר, או לפחות בטרם עשה ניסיון להגיע להסדר לעניין שרותי האגודה אותם לא הפסיק, או לא יכול היה להפסיק לקבל, תביא לפגיעה באפשרות תפקוד האגודות השיתופיות, שעה שחבריהן יעדיפו להודיע על פרישה, אך בפועל ימשיכו ליהנות משרותי האגודה עליהם אינם משלמים. לפיכך, בפסיקה אף נשמעה העמדה כי אי הסדרת נושא זה, או לפחות ניסיון להסדרתו, עלול להביא לעיכוב כניסתה לתוקף של הפרישה מהאגודה.
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL
ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור".
