לוגו איילת

הגבלת הזכות לפרוש מהאגודה- פסק דין תקדימי/ מאת: איילת רייך-מיכאלי, עו"ד ונוטריון, בוררת ומגשרת

האם אופייה הייחודי של אגודה מצדיק את הגבלת זכותו של חבר לפרוש מהאגודה ולהמשיך להתגורר ביישוב? שאלה זו, שבתי המשפט טרם דנו בה, קיבלה הכרעה לראשונה. בפסק דין תקדימי שנתן לאחרונה (5.10.20)* בית המשפט המחוזי בנצרת. מפאת חשיבותו של פסק הדין בנושא של פרישה מאגודה. בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

תיאור מקרה – פרישה מאגודה שיתופית.

באותו עניין עתרו לבית המשפט ארבעה מבקשים, הורים, בנם וכלתם, חברי המושב אמירים, בבקשה למתן צו עשה. צו המורה על הפסקת חברותם באגודה השיתופית, תוך שמירה על זכויותיהם הקנייניות ביישוב. המבקשים טענו כי ברבות השנים, המושב אינו אוכף עוד את קיומו של אורח חיים צמחוני. לטענתם, שינה המושב את פניו. כיום גרים בו אנשים רבים אשר כלל אינם דוגלים באורח החיים הצמחוני או הטבעוני ומכאן גם העדר אכיפה בנושא.

לטענת המבקשים, "אופיו המיוחד" של המושב מסתכם בכך שבמכולת המושב לא נמכרים מוצרי בשר ודגים. מכאן, אין הצדקה לחייבם בחברות באגודה לשם שמירה על צביונו של המושב.

טענות הנתבעת – האגודה.

מנגד טענה האגודה כי בהתאם לתקנון המושב, כל עוד לחבר האגודה נחלה או מגרש במושב, הוא אינו יכול לעזוב את האגודה. המדובר על ישוב אשר זכות הקיום שלו מותנית בשמירה ובאכיפה של התנאים הייחודיים הקיימים בו. אורח החיים הוא צמחוני טבעוני אקולוגי, ולכן זכות זו גוברת על הזכות שלא להתאגד. כמו כן הכחיש המושב את טענת המבקשים לפיה אין אכיפה ואין יישום של תקנון האגודה. נטען כי נעשות פעולות לצורך שמירת אורח החיים הייחודי למושב ומתבצעת אכיפה כאשר זו נדרשת.

פסק הדין – היקף הזכות לפרישה מאגודה.

בראשית פסק דינו מציין בית המשפט. כי על היקף הזכות שלא להתאגד במסגרת אגודה שיתופית דנו בפסיקה במספר מקרים לאורך השנים. מפסיקה זו עולה, כי ככלל, סיום חברות באגודה שיתופית אין בו כדי לפגוע בזכויות הקנייניות של החבר היוצא. ואולם, דיון בשאלה האם בנסיבות חריגות. בהן מעלים טענות בדבר האופי הייחודי של קהילה, מותרת התניה בין זכויות במקרקעין לבין חברות באגודה. לא התקיים עד היום בפסיקה, וזהו תיק ראשון מסוגו.

מכאן עובר בית המשפט לדון בשאלה האם אכן ליישוב אמירים אופי ייחודי? בית המשפט קובע כי העדות לאופיו של אמירים היא בעצם קיומו של התקנון. הקובע מפורשות ובהרחבה את המחויבות של כלל חברי האגודה השיתופית לאורח חיים צמחוני או טבעוני. זיקה אקולוגית ואהבת הטבע והאדמה. מחוייבות אשר לאורך השנים, שבו וחידשו אותה, בין היתר, בדיונים אודות שינויי תקנון.

אובדן צביון היישוב.

באשר לטענת המבקשים בדבר אובדן הצביון הייחודי של היישוב. לאחר שסקר ביהמ"ש את הראיות והעדויות. הוא קבע כי אירועים חריגים כאלה או אחרים קיימים בכל מקום. ויכולים לקרות גם בישוב שכזה. ביהמ"ש לא מצא בטענות המבקשים, או בדוגמאות שהביאו. עדויות שיכולות להובילו למסקנה כי המושב ויתר על עקרונותיו. או כי אינו אוכף אותם. לאמירים יש צביון יחיד ומיוחד. והמבקשים לא הוכיחו אחרת. זו לא עוד אגודה שיתופית להתיישבות. שכמוה קיימות רבות ברחבי הארץ. אלא פה קיים ישוב שחרט על דגלו אורח חיים אחר, שונה ומיוחד.

בית המשפט ממשיך וקובע. כי ככלל, למבקשים, כמו לכל אדם, עומדת הזכות לשמור על קניינם. וכן הם זכאים לזכות שלא להתאגד. אלא שבענייננו, השאלה היא האם כאשר אנו עוסקים באגודה שיתופית מיוחדת. אולי יחידה מסוגה בארץ. האם רצוי שנחרוג מן הכלל ונעדיף את קיומה של האגודה. על פני מימוש הזכות של הפרט שלא להתאגד? 

על שאלה זו עונה בית המשפט. כי ביטול המגבלות הקבועות בתקנון המושב יוביל למעשה לחיסול הישוב. באופי ובמהות שלאורם הוא מתקיים כבר עשרות שנים. והוא יהפוך לעוד ישוב קהילתי, אחד מרבים הקיימים בארץ. יצירת אפשרות הפרישה מאגודה תאפשר למבקשים. ובהמשך לבעלי מקרקעין נוספים לפרוש גם הם, כך שהתקנון לא יחייבם. החלטה כזו עלולה להיות תחילת סופו של הישוב. אשר חבריו הם אנשים שאורח החיים הצמחוני או הטבעוני הוא נר לרגליהם. והרצון להתגורר ולגדל את ילדיהם בסביבה אחרת, חריגה, השומרת על אותן מגבלות ובעיקר נמנעת מאכילת בעלי חיים – הוא שהניע אותם להגיע דווקא לאמירים.

סיכום – דחיית העתירה.

לבסוף קובע בית המשפט כי מהעדויות שהביאו בפניו השתכנע כי המניע של המבקשים להליך המשפטי היה כספי או קנייני. ולא אובדן הצביון של היישוב כפי שטענו. מניעים אלו, לדעת בית המשפט, אינם מצדיקים את הפגיעה הקשה אשר צפויה להיות בתושבי הישוב כולו. אם ייתן החלטה המקבלת את עתירתם של המבקשים – פרישה מאגודה.

לסיום אציין, כי את ההחלטה התקדימית הזו נתנו ליישוב בעל אופי ייחודי ומסוים. אך ייתכן ונוכל להקיש ממנו גם ליישובים בעלי ייחודיות מסוג שונה. כגון קיבוצים שיתופיים, יישובים דתיים ועוד. ימים יגידו.

 

*ה"פ (מחוזי נצ') 2056-02-19. מרדכי כהן נ' אמירים- מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ. (פורסם בנבו, 05.10.2020).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL. ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

Call Now Button