לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

קנוניה בנחלה

האם טענת קנוניה בין אם לבנה. יכולה, כשלעצמה, ליצור זכות מסוג "בת ממשיכה" בנחלה לגרושתו של הבן. מקום שלא היה מינוי שכזה מעולם?

בן ממשיך בנחלה.

סוגיית הבן הממשיך מעסיקה רבים מבני המושבים והוריהם. ומגיעה לפתחם של בתי המשפט. לכן מצאתי לנכון להאיר עינכם. לשאלה שעמדה במרכז פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת*. באותו עניין, התובעת הינה אשתו לשעבר של בנה של הנתבעת. לשם הנוחות ייקראו הצדדים: "התובעת", "הבן" ו"החמות". החמות, בת 94, היא בעלת זכויות השימוש במשק במושב. לתביעה צורפו כנתבעות גם רשות מקרקעי ישראל, שהינה בעלים של המקרקעין עליהם הוקם המושב. וכן הסוכנות היהודית אשר שימשה כגורם מיישב מטעם רשות מקרקעי ישראל ביחס למקרקעי המושב.

תיאור מקרה – גירושין וירושת משק.

התובעת והבן נישאו בשנת 84' והתגוררו בדירה הנמצאת במשקה של החמות. בשנת 97' חתמו החמות והבן על תצהיר משותף בו נכתב, בין השאר: "אני קובעת את בני הנ"ל כבני הממשיך ומסכימה כי יבנה בית מגורים בנחלה". סמוך לאחר החתימה על התצהיר החלו התובעת והבן לבנות בית בנחלה. בשנת 2008 התגרשו התובעת והבן. לאחר הגירושים הגיעו החמות והבן למשרדי הסוכנות היהודית. וביקשו לבטל את מינויו של הבן כבן ממשיך, ככל שנעשה. במענה לבקשתם השיבה הסוכנות היהודית, כי כלל לא מונה למשק בן ממשיך.

"בת ממשיכה".

התובעת טענה, כי על יסוד התצהיר הנ"ל מונתה כ"בת ממשיכה" ביחד עם הבן. ובהסתמך על כך אף הסכימה לגור במושב. בידיעה שלאחר 120 שנותיה של החמות, היא תהיה הבעלים של הנחלה. התובעת אף טענה כי בהיותה "בת ממשיכה" השקיעה בפיתוח המשק. (נטיעת מטעים, הקמת לול ועוד). לבסוף טענה כי לאחר הגירושים נקטה חמותה בתחבולה ובקנוניה עם הבן. ופנתה לסוכנות לבטל את מינוי "הבן הממשיך". מנגד טענה החמות כי בשנת 1997 ביקש ממנה בנה לבנות בשטח הנחלה. והיא נעתרה לבקשתו. אולם, מעולם לא מינתה את הבן כ"בן ממשיך". וכי הדבר נוגד את תפיסת עולמה, לפיה על המשק או שוויו להתחלק בין כל 13 ילדיה בחלקים שווים. לטענתה, התובעת הגיעה להתגורר במושב מטעמי נוחות בלבד. ולא על יסוד כל מצג. באשר ל"קנוניה" הנטענת, לדברי החמות. במהלך הגירושין פנתה לסוכנות כדי לברר אם אכן נעשה מינוי של "בן ממשיך". ולא לשם ביטולו של מינוי שכזה אשר מוכחש על ידה.

מינוי בן ממשיך לנחלה.

רשות מקרקעי ישראל טענה כי אין ברישומיה כל זכר למינוי בן ממשיך למשק. הסוכנות היהודית הסבירה כי בשנת 2008 אכן הגיעו החמות והבן במטרה לברר האם קיים רישום של מינוי "בן ממשיך". וככל שהתשובה לכך חיובית – במטרה לבטלו. בתשובה הודיעה הסוכנות לחמות בכתב, כי לא קיים מינוי של "בן ממשיך" בנחלה.

מסמכי ראיות.

בפסק דינו מעביר בית המשפט ביקורת על התנהלותה של התובעת אשר לא הביאה ולו מסמך את לביסוס טענותיה העובדתיות. כמו כן, התובעת לא הזמינה עדים ולא ביקשה תעודת עובד ציבור מהסוכנות היהודית, כך שזולת תצהירה ועדותה, לא היו בידיה ראיות כלשהן.  עוד ציין בית המשפט כי התובעת לא צירפה את המושב לכתב התביעה ולא העידה נציגים מטעמו ובכך למעשה יש משום הודיה מצידה, בכך שלא נעשה כל הליך של מינוי בן ממשיך כפי שנהוג לעשות (מינוי על ידי ההורים, אישור או המלצות האגודה השיתופית והעברה לאישור בסוכנות היהודית).

התובע נושא בנטל ההוכחה.

בית המשפט חזר על ההלכה לפיה על התובע קיים נטל השכנוע בנוגע לכל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, לרבות יסודותיה השליליים, ואילו הנתבע צריך לעמוד בנטל השכנוע בנוגע לכל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו. במקרה זה, התובעת טענה כי בעלה לשעבר הבטיח לה, כי ימנו אותה כ"בת ממשיכה" וזאת כאשר בנו את ביתם בשנת 1997, ובעת הגירושין פעל מאחורי גבה, בקנוניה יחד עם אמו, לביטול המינוי. בית המשפט קבע כי הקושי הראייתי של התובעת הוא כפול ומכופל בנסיבות המקרה: לא זו בלבד שעליה להוכיח שמינו אותה "כבת ממשיכה" יחד עם בעלה לשעבר (שאף לא צירפה אותו כצד להליך), אלא שעליה להראות כי מינוי זה תקף, שריר וקיים חרף היעדר רישומים אודותיו ברמ"י ובסוכנות. ואם תוכיח את אלה, הרי אז יצטרך בית המשפט לבחון אם הוכיחה קיומה של קנוניה לביטול המינוי. ואם בכך לא די, יש לציין לעניין קנוניה ותרמית, כי הפסיקה דורשת נטל ראייתי מוגבר לאור "הפליליות" של טענה זו.

"קנוניה בנחלה?"

אולם, במקום להוכיח את היותה "בת ממשיכה" בחרה התובעת להתרכז אך ורק בהוכחת הקנוניה, כאילו הוכחתה די בה כדי ליתן לה הסעד של הצהרה עליה "כבת ממשיכה". בית המשפט, בביקורת יוצאת דופן, מציין כי זוהי "אסטרטגיה משפטית שגויה מן היסוד…שהפכה את תביעתה לחסרת סיכוי". שכן, אין די בהוכחת קנוניה כדי ליצור זכות של "בן ממשיך" יש מאין. כלומר, מכך בלבד שעשו ניסיון לבטל מינוי בן ממשיך במידה ועשו, לא יכול בית המשפט להסיק על קיומו של מינוי כאמור.

פסק הדין.

בסופו של דבר, אף את טענת הקנוניה דחה בית המשפט, שהאמין לגרסתה של החמות בעניין זה (ראו לעיל). כמו כן לא הוכיחה התובעת כי אי פעם מינו אותה כ"בת ממשיכה" למשק. משלא הוכיחה אף אחד מרכיבי התביעה דחה ביהמ"ש את התביעה במלואה. בית המשפט אף מוצא לנכון להטיל על התובעת הוצאות בסך של 17,000 ₪, מאחר שהתעקשה על ניהול תביעה שסיכוייה היו נמוכים, ואף סירבה לכל הצעות הפשרה שהציעו לה.

* תמ"ש (נצ') 36312-10-13 ש.ד. נ' ב.ר. ואח' (פורסם בנבו, 22.9.2014).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

Call Now Button