לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

חיוב אישי של בעלי שליטה / מאת: איילת רייך-מיכאלי, עו"ד ונוטריון, בוררת ומגשרת

במסגרת טור זה עסקתי לא פעם בזכותו של בעל עסק פגוע מהתנהלות חברה איתה התקשר – בנסיבות מסויימות – להגיש תביעה נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברה. וזאת, בנסיון לחייבם חיוב אישי בנזק שהסבה לו החברה. ואכן, נושא זה ממשיך להעסיק כל העת את הקיבוצים אשר לא אחת מוצאים עצמם תחת שוקת שבורה מול חברה לה נתנו שירותים או ספקו מוצרים. לכן ראיתי לנכון לסקור בפניכם פסק דין שפסקו לאחרונה (24.12.19) בסוגיה זו, בבית משפט השלום בתל אביב.

תיאור מקרה – חברה לפעילות בבורסה.

באותו מקרה התעניינו התובעים בחברות שהקימו הנתבעים. וזאת לצורך פעילות שעניינה סחר עצמאי ומקוון בבורסות בארה"ב. כך, ביום 15.1.18 שלח נציג המכירות של החברות הודעת דוא"ל אל התובעים. ולפיה ציין כי הפקידו את כספי הלקוחות בחשבונות בנק הנפרדים מחשבון החברות. בנוסף, באתר האינטרנט של העסק ציינו כי קיימת הפרדה מוחלטת בין כספיו של הלקוח לכספי הברוקר. כי הברוקר חייב לשמור על מלוא הערך הכספי של הלקוח בחשבון נפרד. וכי בדרך זו הופכת העבודה לנטולת סכנות, כשאת כל כספו של הלקוח הניחו בחשבון בטוח. והלקוח אף יכול למשוך את הכספים בכל עת. לפיכך, ביום 18.1.18 העבירו התובעים סך של 200,000 ₪ ופתחו בחברות חשבון בשם מסחר מקוון. הם המירו את כספם של התובעים לדולרים וביצעו פעילות סחר. פעילות זו גרמה להם בתקופה הקצרה להפסדים של כ- 2,000 דולר.

מרמה.

בסוף חודש פברואר 2018 שידרו בטלוויזיה כתבת תחקיר בה משקיעים הציגו טענות כי הנתבעים מרמים אותם, גורמים ללקוחות במכוון להפסד כספי ולא מחזירים ללקוחות את כספי ההשקעה. לנוכח הכתבה, חששו התובעים לכספם ופנו לחברות בדרישה לסגור את החשבון וביקשו למשוך בחזרה את כספם. אלא שעל אף פניות חוזרות ונשנות אל החברות והנתבעים הם לא השיבו את כספם של התובעים. כתוצאה מכך, ביום 13.5.18 הגישו התובעים את התביעה. בה הם עותרים כי הנתבעים ישיבו להם את הכספים.

טענות הצדדים.

בכתב התביעה הם טענו כי הנתבעים, שהיו בעלי שליטה בחברות, הציגו בפניהם מצג שווא שיפקידו את הכסף בחשבון נפרד, דבר שלא קרה. ונהגו כלפיהם במרמה ובגזל ושלחו ידם בכספיהם. לעומת זאת, טענו הנתבעים כי לא שלחו ידם בכספי התובעים וכי לא הבטיחו להם דבר. כמו כן טענו כי בכל מקרה הנתבעים אינם חייבים חיוב אישי למעשים המיוחסים להם על ידי התובעים, כי לא נהגו במרמה ולא גזלו את כספם של התובעים.

דיון – מסחר מקוון בבורסה.

בפסק דינו מציין בית המשפט כי עסקינן בפלטפורמה מקוונת שהיתה אמורה לאפשר לתובעים לבצע מסחר עצמאי בבורסה בארה"ב. כך שברור שהעברת הכספים לא מהווה השקעה במי מהחברות. אלא העברה טכנית בלבד לצרכי המסחר. כאשר הבעלות בכספים בחשבון הנפרד נותרת בכל העת של התובעים. פשיטא אם כן, כי על הנתבעים לתת את ההסבר כיצד יתכן כי לא השיבו את הכספים והם אף נעלמו. אולם הנתבעים לא סיפקו הסבר כזה. בית המשפט מציין כי כל מה ששמע או קרא מפי הנתבעים היו טענות כלליות וסתמיות לפיהן הם לא טיפלו באופן אישי בכספים. וכי מנהלים שכירים ניהלו את החברות, וכי צריך לטעון את הטענות כלפי אותם מנהלים שכירים. 

בית המשפט לא מקבל טענות אלו וקובע כי, בכל הכבוד, הם נתנו הסברים קלושים, אם לא מופרכים לחלוטין. ולא הרימו את הנטל שהיה על כתפי הנתבעים. אדרבא, ביהמ"ש נוכח לדעת כי מדובר בפרשה חמורה ביותר של פשיעה כלכלית בשיטת הפירמידה. כי לא הפקידו את כספי הלקוחות מעולם בחשבונות בנק נפרדים. וכן כי בעלי השליטה העבירו ועשו בכספים שימוש לצרכים אחרים, כולל הקמת תאגידים חדשים שרשמו על שמם. כאשר החלו לקוחות רבים לדרוש לקבל את כספם לא יכלו לבצע זאת, מאחר וכבר השתמשו בכספם.

הנתבעים ניסו למנוע את חיובם בטענה אחת עיקרית, לפיה הם לא ידעו כלום ולא ניהלו בפועל את החברות וכו'.

דיון – אחריות וחיוב אישי של בעלי השליטה.

בעניין זה שואל בית המשפט האם מצפים הנתבעים באמת ובתמים כי השופט ייתן אמוון בגרסתם. לפיה הם, בעלי השליטה, שהם גם בעלי הרשאות החתימה בחשבונות הבנקים ובכלל. לא ידעו דבר אודות כך שעשו שימוש מאסיבי בכספי הלקחות. בסכומים משמעותיים ביותר של מיליוני דולרים. ורוקנו למעשה את הלקוחות מכספיהם. הנתבעים גרסו כי השימוש היה לצורך כיסוי הוצאות התיפעול של החברות. האם הם מצפים כי ביהמ"ש יאמין למצב זה?!

 באם באמת יאמין בית המשפט לכך כי מי שאחראי לכך, טיפל בכך וכך עשה, כביכול, אלה אותם מנהלים שכירים, שלא ברור לשם איזה אינטרס הם הפרו בצורה בוטה את ההבטחה המרכזית של החברות כלפי הלקוחות, היינו שישמרו על כספיהם בחשבון בנק נפרד, והכל לצורך מה, כדי שיעבירו את הכספים לשימוש החברות ולתועלת בעלי המניות שהם הלכה למעשה הנתבעים?! בית המשפט קובע כי שאל שאלות רטוריות המדברות בעד עצמן, וכי אין ספק כי הנתבעים ידעו היטב שבכספי הלקוחות עשו שימוש מאסיבי, והכול בניגוד להבטחה המרכזית שנתנו להם.

סיכום – תוצאות – החלטה לחיוב אישי.

לפיכך קובע בית המשפט כי הנתבעים פעלו בתרמית כלפי התובעים. וקיימת עילה אישית לחייב אותם, להשיב לתובעים את כספם בסך של 200,000 ₪.

*ת"א (שלום ת"א) 27029-05-18
ישראל טופר נ' ג'י. טי. ג'י מרקטינג בע"מ (פורסם בנבו, 24.12.2019)

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי
להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור"
מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל
שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק:
"איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".שידרו 

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

התערבות בית המשפט בפסק משקם

המשקם קבע כי החבר אינו חב בחוב כספי למושב. האם יתערב בית המשפט העליון בפסק המשקם? משקם. רבים מחברי המושבים הנם צד להליכים המנוהלים בפני

שימוש חקלאי בקרקע חקלאית

פעמים רבות, מופנית אל משרדי השאלה – מה נכלל בגדר המונח "שימוש חקלאי". יש הסוברים, כי התמורות הטכנולוגיות שחווה ענף החקלאות בעשורים האחרונים, מחייבות שינוי

Call Now Button