חופש מהתאגדות

בשנים האחרונות אנו עדים למקרים בהם מבקשים חברי אגודה קהילתית לפרוש מחברותם באגודה. ולהישאר להתגורר כתושבים ביישוב. מקרים מסוג זה מעוררים שאלות משפטיות וחברתיות. ומטבע הדברים יוצרים מציאות חיים שונה בין האגודה לחבר הפורש ובני ביתו. פסק דין שניתן לאחרונה (12.9.12)[1] על ידי כבוד עוזר רשם האגודות השיתופיות, עו"ד רמזי חוראני, מהווה נדבך נוסף במאבקים המשפטיים המתנהלים בין האגודות הקהילתיות לחברים הפורשים מהן. נוכח חשיבותו של פסק הדין, אשר מבהיר הלכות קודמות שנקבעו בנושא מורכב זה, ואף קובע עקרונות חדשים, ראיתי לנכון להביא את עיקרו בפניכם.

ראשיתו של ההליך נשוא פסק הדין, הינו בתביעה שהגישה האגודה במסגרת בוררות נגד החברים שביקשו לפרוש ממנה. התביעה נסבה, בין השאר, באפשרותו של חבר שחייב כספים לאגודה לפרוש ממנה. וכן בסמכותה של האגודה לדרוש מהחבר לשלם "מיסי אגודה" גם לאחר פרישתו. בפסק הבוררות קבע הבורר כי יש לאפשר לחבר לצאת מן האגודה. אך זאת רק לאחר שישלם את חובותיו לאגודה. כמו כן נקבע, כי ההודעה על הפסקת החברות מבטלת את החובה לשלם דמי חבר. אך לא את החובה לשלם מיסי אגודה תמורת השירותים שממשיכה האגודה לספק. זאת, מאחר שהחבר הפורש חתם על הסכם הצטרפות. הסכם אשר לפי תנאיו ממשיך לחול על הצדדים גם לאחר ביטול החברות. על פסק הבורר הוגש ערעור שנדון בפני כבוד עוזר הרשם.

בפסק דינו בערעור קובע כבוד עוזר הרשם כי פסיקת הבורר לפיה מחד ניתן להודיע על ביטול החברות אך מאידך יש להתנותה בהסדרת החובות לאגודה, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי. במסגרתה קבע בית המשפט כי הזכות לחופש מהתאגדות הינה זכות יסוד במשטר דמוקרטי. ופסל סעיף בתקנון האגודה האוסר על חבר לפרוש מהאגודה, כל עוד הוא בעלים של נכס בתחום הישוב[2]. לפיכך, עוזר הרשם קיבל את הערעור בעניין זה. וקבע כי אין להתנות את היציאה מהחברות בתשלום חוב לאגודה. וכי יש לבטל חלק זה של פסק הבוררות. יחד עם זאת, כבוד עוזר הרשם הוסיף, כי האגודה יכולה לתבוע את החבר לשעבר בגין חובות העבר שלו. זאת בתביעה שתתברר בפני כבוד הרשם.

לעומת זאת, את קביעתו של הבורר כי ניתן להמשיך ולחייב את החברים הפורשים במיסי אגודה בגין השירותים שמספקת להם האגודה, השאיר כבוד עוזר הרשם על כנה. עוזר הרשם קבע בערעור כי בפסיקת בית המשפט המחוזי הדנה בעניין זה הושאר פתח להסדרת התשלומים בגין השירותים שהאגודה מספקת אף מעבר לתקופת החברות. והסדר כזה אכן קיים בענייננו בהסכם ההצטרפות עליו חתומים החברים הפורשים. לפיכך, כבוד עוזר הרשם אישר את החלטת הבורר להורות כי תשלום דמי החבר יופסק, אולם תשלום התמורה בעד השירותים תימשך. כבוד עוזר הרשם הוסיף והבהיר כי בגין חוב שנוצר לאחר שניתנה ההודעה על ביטול החברות, יכולה האגודה להגיש תביעה גם לבית משפט רגיל.

 

לסיכום ניתן לומר, כי לאור המצב המשפטי דהיום, הרואה ב"חופש מהתאגדות" זכות יסוד בחברה הישראלית – האגודה קהילתית אינה יכולה למנוע מחברים לפרוש ממנה. לכן, יש חשיבות מכרעת להסכמים עליהם יחתמו החברים עם האגודה. אנו ממליצים כי הסכמים אלו יצפו פני עתיד. ויתייחסו גם למקרה בו החברים יבקשו לפרוש מהאגודה, ולהישאר להתגורר ביישוב במעמד תושבים. במסגרת הסכמים אלו מומלץ להסדיר את החובות והזכויות שישררו בין הצדדים במקרה זה. וזאת על מנת למנוע הליכים משפטיים והתערבות של גורם זר ביחסים בין הצדדים.