מי מאיתנו לא נתקל בתופעה הבאה: שנים רבות לאחר שנוצר חוב כלפי רשות כלשהי, כרעם ביום בהיר, מתקבל מכתב. ובו דרישה לתשלום החוב בתוספת הריביות שצבר. במכתב מודיעה הרשות, כי במידה ולא ישולם החוב. יינקטו כנגד החייב הליכי גבייה מנהליים על פי פקודת המיסים (גבייה) (להלן:"הפקודה"). במסגרת הליכי הגבייה קנויות לרשויות סמכויות דרקוניות. ביניהן, הטלת עיקולים ומימושם. מצאתי לנכון להביא לידיעתכם את השינוי שחל בגישת בתי המשפט. בהתייחסותם לפעולות שמבצעות הרשויות מכח הפקודה.
מיסים מוניציפליים.
אין ספק כי השימוש בסמכות לפי הפקודה מעניק לרשות יתרון עצום. שכן, באמצעותה "פוסחת" הרשות מעל הצורך בהוכחת חובו של פלוני כלפיה בפני ערכאה שיפוטית. יתרון נוסף טמון בכך בהוראות חוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). הן כלל אינן חלות על הליכי גבייה אלו. כתוצאה מכך, יוצא, כי פעמים רבות נוקטת הרשות בהליכים מנהליים לגביית חוב. אשר נוצר לפני למעלה מ-7 שנים. היא תקופת ההתיישנות על פי חוק ואף הרבה קודם לכן.
לשמחתנו בשנים האחרונות הולכים ורבים פסקי הדין הכופרים בסמכותה של הרשות לנקוט בהליכי גבייה מנהליים. לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות ואף בכלל. נביא מספר דוגמאות:
תיאורי מקרה – התיישנות.
במקרה אחד (1) נדחתה טענת המועצה המקומית לפיה היא רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים. חרף חלוף תקופת ההתיישנות. נפסק כי אין זה מן הראוי שמחד תהיה הרשות חופשית לנקוט הליכי גביה בכל מועד שתמצא לנכון. בעוד שהאזרח הרוצה לתבוע חוב מהרשות יהיה מוגבל בהגשת תביעתו. והרשות תהיה רשאית לטעון נגדו התיישנות. נימוק דומה נשמע במקרה נוסף (2). בו נקבע כי נקיטת הליכי גביה מנהלית לאחר 14 שנים ממועד יצירת החוב חורגת מתחום הסבירות. אינה ראויה ואף פוגעת באינטרס הציבור. במקרה אחר (3) נפסק כי תקופת ההתיישנות עשויה להוות אמת מידה. לבחינת סבירותה ומידתיותה של התנהגות הרשות. עוד נפסק שיש לבחון את הסיבה בעטייה לא נקטה הרשות בהליכי גביה תקופה כה ארוכה. ובהעדר תשובה סבירה לכך, הרי שככל שחלפה תקופת ההתיישנות תהא הרשות מנועה מלנקוט בהליכי גבייה מנהליים. מחמת חוסר סבירות, מידתיות והגינות בהתנהלותה.
תיאורי מקרה – הליכי גבייה מנהליים.
בפסק דין נוסף (4) אף נקבע כי בעידן שלאחר חוקי היסוד. יש לפרש בצמצום רב ככל האפשר את סמכות הרשות לנקוט בהליכי גבייה מנהליים. ולאפשר זאת רק במקרים חריגים ולא כברירת מחדל. עוד נקבע כי נקיטה בהליכים אלו צריכה להיות המוצא האחרון. ולהיעשות במקום שבו כלו כל הקיצין. בנוסף, נקבע כי דרישת תשלום חוב ארנונה אשר נוצר לפני יותר משבע שנים הינה דרישה החורגת ממתחם הסבירות, שבמסגרתו פועלת הרשות. פסק דין נוסף (5) קבע, כי הליכי גבייה מנהליים בהם פתחה העירייה בשנת 2009 ביחס לחוב ארנונה משנת 1993, מנוגדים לעקרונות ההגינות האלמנטריים המחייבים את הרשות ועל כן דינם להתבטל.
פקודת המיסים.
לגישתנו, פסקי הדין המובאים לעיל מייצגים את מגמת הפסיקה בעת האחרונה. למעשה, הוכשרה הדרך להתגונן בפני פעולות שרשויות מבקשות לנקוט מכח הפקודה. אולם חשוב לזכור, כי היות וסוגיה זו טרם הובאה בפני בית המשפט העליון, הרי שטרם נפסקה ההלכה המחייבת. בינתיים, נדמה כי פסיקת בתי המשפט מחלחלת מטה. לאחרונה התבשרנו, כי הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין אישר פה אחד את המלצותיו של צוות מיוחד מטעם הלשכה לגיבוש מתווה לתיקון הפקודה. בין השאר הוצע, כי הפקודה תחול רק על גביית מיסי המדינה וכי מיסי עירייה ומועצות מקומיות יגבו מכח הוצאה לפועל בלבד ושאר החובות (מד"א, מכבי אש, משטרה וכדו') ייגבו באמצעות המרכז לגביית קנסות. כעת, לאחר אישור הוועד המרכזי, ינותב המתווה לגיבוש הצעת חוק בכנסת.
(1) עתמ (חי') 1403/05 יורם כהן נ' המועצה המקומית בנימינה – כפר עדה (פורסם בנבו) (2) עתמ (ת"א) 1006/06 טובה גורפינקל נ' עיריית פתח תקוה (פוקסם בנבו) (3) עתמ (ב"ש) 235/07 יוסף נווה, עו"ד נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו) (4) עתמ (חי') 3061/06 רכבת ישראל נ' עיריית חדרה (5) עתמ (ב"ש) 358/09 אבוטבול משה נ' עיריית באר שבע (פורסם בנבו)
* "איילת רייך – משרד עורכי דין" מתמחה בקיבוצים, תאגידים ובתחום המסחרי-חקלאי.
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
