לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

היתר לשימוש חורג בקרקע זמנית/ איילת רייך-מיכאלי, עו"ד ונוטריון, בוררת ומגשרת

 

 

במסגרת טור זה עסקתי לא אחת במתחייב מהוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967. וכן בנוהל שפרסם משרד החקלאות ביום 11.2.15. המגדיר את אופן הטיפול בבקשות לקבלת היתרים לשימוש חורג. משרדי טיפל בבקשות רבות המתייחסות לענפי חקלאות מגוונים. וברור כי הטיפול בנושא צריך להיות בראש סדר יומם של החקלאים וביניהם הקיבוצים. בפסק דין שנתן לאחרונה (12.7.21)* בית המשפט המחוזי בנצרת. הוא דן בבקשה לביטולו של סעיף 13 לנוהל. הקובע כי בקשה להיתר לשימוש חורג אפשר להגיש רק בהתייחס לקרקע חקלאית שמוסדרת בחוזה חכירה לטווח ארוך, ולא בגין קרקע זמנית. מפאת חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

תיאור מקרה – בקשה להיתר לשימוש חורג וסירובה.

העותר באותו עניין מגדל עדר בקר גדול. לאחר שאת בקשתו של העותר לקבלת "היתר לשימוש חורג – רעיית שלפים" דחה הממונה על ביצוע החוק, פנה העותר לשר החקלאות לעיון מחדש בבקשה. תוך המצאת אסמכתאות המעידות, לשיטת העותר, על הסכם השותפות שכרת עם צד ג'. אלא שגם השר דחה בקשה זו. בטענה כי בהתאם לנוהל בלתי אפשרי לדון בבקשות להיתר לשימוש חורג בקרקע זמנית.
בעקבות החלטה זו פנה העותר לבית המשפט, כנגד משרד החקלאות. בבקשה לקבוע כי סעיף 13 לחוק בטל, וכן להורות לשר החקלאות לאשר את בקשתו לשימוש חורג.

העתירה – ביטול סעיף 13 לחוק ההתיישבות.

בעתירה נטען כי העותר מחזיק בקרקע ברציפות במשך 30 שנה לפי חוזי הרשאה מתחדשים עם רמ"י. המרעה אינו עונתי ואינו זמני, אלא קבוע והרעייה בו נמשכת כל השנה. העותר טען כי החוק מתייחס בשוויון מלא לשני סוגי המחזיקים בקרקע חקלאית – המחזיק על-פי הסכם חכירה לטווח ארוך והמחזיק על-פי הסכם הרשאה לטווח קצר. לפיכך, השר אינו מוסמך להפלות בין שני סוגי המחזיקים, כפי שעולה מסעיף 13 לנוהל.
מנגד טען משרד החקלאות כי סעיף 13 לנוהל הינו סביר ומידתי. ואין כל עילה להתערבות בית המשפט בו. עוד טען כי הקרקע שמיועדת למרעה היא משאב מוגבל. ומכאן יש חשיבות רבה להתקשרות האישית מול מקבל הקרקע.

דיון – סמכות ביהמ"ש על הנחיות משרד החקלאות.

בפתח פסק דינו מציין בית המשפט כי הוראות הנוהל הן בבחינת הנחיות מנהליות שקבע משרד החקלאות לצורך יישומו של חוק ההתיישבות. ככל רשות מינהלית, החלטות משרד החקלאות נתונות לביקורת שיפוטית. כאשר נקודת המוצא היא, כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של משרד החקלאות בשיקול דעתו שלו. עם זאת, בהתאם לעיקרון חוקיות המינהל, רשות מינהלית רשאית לפעול רק במסגרת הסמכות שהקנה לה החוק. ואינה רשאית לבצע פעולה שהחוק לא הסמיך אותה במפורש לעשותה.

חוקיות האבחנות בסעיף 13.

בענייננו, קובע בית המשפט, החוק מבטא את התפיסה. לפיה, מי שקיבל זכויות בקרקע ובמים מהמדינה לשימוש חקלאי, צריך לעבד את הקרקע ולעשות שימוש במכסת המים שהוקצתה לו, בעצמו. ולא להעבירם לשימושם של אחרים, אלא אם ניתן לו היתר לשימוש חורג. בית המשפט מדגיש כי האיסור לביצוע העברה או הקנייה של זכויות בקרקע חקלאית, שהוא אחד מן הפעולות המהוות שימוש חורג, מעוגן גם בחוזי החכירה. הנחתמים בין רמ"י לבין המחזיקים בקרקע החקלאית. אך זאת ללא הבדל בין חוזה חכירה לטווח ארוך לבין חוזה לטווח קצר. לעומת זאת, סעיף 13 לנוהל מבחין בין קרקע חקלאית שמוסדרת בחוזה חכירה לטווח ארוך – שלגביה ניתן להגיש בקשה להיתר לשימוש חורג. לבין קרקע חקלאית שמוסדרת בחוזה לטווח קצר – לגביה לא ניתן להגיש בקשה כזו. בית המשפט סבור כי הבחנה זו נעשתה שלא כדין.

חכירת קרקע בחוזה לטווח ארוך או קצר.

לעניין טענת משרד החקלאות כי מדובר במשאב בחסר, ויש לשקול שיקולים של צדק חלוקתי. מציין בית המשפט כי משרד החקלאות לא הצביע על שוני רלוונטי הנעוץ בקרקע החקלאית המוקצית. שיש בו כדי להצדיק את ההתוויה שבסעיף 13 לנוהל. ולא הסביר כיצד הקריטריון הקבוע בסעיף זה תואם את עקרונות מדיניותו. דומה, פוסק לבסוף בית המשפט, כי אין שונות רלוונטית בין קרקע מוחכרת בחוזה חכירה לטווח ארוך. לבין קרקע המוחכרת/המושכרת בחוזה לטווח קצר. הקרקע היא אותה קרקע, ובשני המקרים מדובר במשאב בחסר. ובשניהם ישנה חשיבות לכללים של צדק חלוקתי בהקצאתה. מכאן עולה, כי ההבחנה שנעשתה בסעיף 13 לנוהל אינה תואמת. ואינה עולה ממדיניותם המוצהרת הן של משרד החקלאות והן של רמ"י.

פסק הדין – קבלת העתירה, וביטול סעיף 13.

לאור האמור מקבל בית המשפט את טענת העותר כי סעיף 13 לנוהל אינו מידתי. מפלה אותו לעומת המחזיקים מכוח חוזה חכירה לטווח ארוך. ויש בו כדי לפגוע בקניינו ובעסקו של העותר. ולמנוע בעדו מלהפיק תועלת מירבית מהקרקע באמצעות יתרון הגודל (הוספת שותף והגדלת התוצר החקלאי- רעיית עדר בקר). זאת כאשר אין שונות רלוונטית בין שתי הקבוצות.

לאור האמור מקבל בית המשפט את העתירה. מורה על בטלות סעיף 13 לנוהל. וקובע כי על הגורם המוסמך לשוב ולדון בבקשתו של העותר להיתר לשימוש חורג.

 

 

*עת"מ (מינהליים נצ') 66785-02-20 אברהם שחר צ'רני נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (נבו 12.07.2021).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, אגודות שיתופיות, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

Call Now Button