כולנו ערים לכך כי הן המחוקק והן בתי המשפט, על כל הערכאות, מנסים למגר את התופעה. לפיה בעלי מוגבלויות מוצאים עצמם מופלים לעומת אחרים. מטבע הדברים טענה כזו מופנית מעת לעת גם כלפי אפליה בקיבוץ.
קבלה לחברות ואפליה בקיבוץ.
מצאתי לנכון להביא בפניכם, בתמצית. החלטה בבקשה לסילוק תביעה למתן סעד הצהרתי. על זכאות תובעת לקבלה לחברות בקיבוץ. ולזכויות הרטרואקטיביות הנובעות מכך. בטענה להפליה על רקע נכותה.
תיאור מקרה – בת קיבוץ סובלת מנכות.
התובעת מספר 1 (להלן: "ליטל"). היא הבת של התובעת מספר 2 (להלן: "אירית"). אירית היא חברת קיבוץ מעגן מזה 38 שנים. ושתי התובעות מתגוררות מאז ומתמיד בקיבוץ מעגן. ליטל מוכרת על ידי המוסד לביטוח הלאומי כמי שסובלת מנכות רפואית בשיעור של 40%. ומדרגת אי כושר בשיעור המזכה אותה בקצבה מלאה.
אפליה בקיבוץ.
בכתב התביעה טענו התובעות כי הקיבוץ הפלה את ליטל לרעה לעומת ילדים אחרים של חברי הקיבוץ. שהתקבלו לחברות בקיבוץ בהגיעם לגיל 18. וזאת על רקע הנכות הפיזית והמוגבלות מהן היא סובלת. לטענתן הקיבוץ התעלם לאורך כל השנים מדרישותיהן. להעלות את עניינה של ליטל להצבעה באסיפה הכללית. לצורך קבלתה לחברות בקיבוץ. התעלם מזכויותיה, הפלה אותה לרעה. ורמס את זכויותיה במשך כל השנים.
התובעות עתרו לבית המשפט כי ייתן סעד הצהרתי. לפיו זכאית ליטל לקבלה לחברות בקיבוץ מכוח התנהגות. ולכל הזכויות הרטרואקטיביות הנובעות מכך. כולל השוואת תנאים לבני קיבוץ אחרים בני גילה.
טענות הנתבעים – אין עילה לתביעה.
הנתבעים בתגובה הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה (להלן: "הבקשה"). הנתבעים טענו בבקשה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. שכן על פי תקנון האגודה לא ניתן להתקבל לחברות בקיבוץ מכוח התנהגות. אלא רק בהחלטה של האסיפה הכללית. ועל כן אין עילה למתן הסעד ההצהרתי המבוקש.
עוד נטען כי התביעה התיישנה שכן ליטל הגיעה לגיל 18 כבר בשנת 1999. ועל כן, עילת התביעה, ככל שקיימת, נולדה בהגיעה לגיל זה. כך שתקופת ההתיישנות חלפה בשנת 2006 לכל המאוחר.
לעניין הטענה בדבר סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי טענו הנתבעים. כי מאחר שליטל יכולה להגיש תביעה כספית לסעד מוגדר. אין כל סיבה המצדיקה הגשת תביעה לסעד הצהרתי.
טענות התובעות – אפליה בקיבוץ.
התובעות השיבו, כי התנהגותו של הקיבוץ לאורך השנים מנעה ומונעת. את העלאת עניין קבלתה של ליטל לחברות בקיבוץ לדיון בפני האסיפה הכללית. לטענתן, התנהלות הקיבוץ נגועה באפליה אסורה. על רקע מצבה הפיזי והמוגבלות ממנה היא סובלת. ועל כן, אין כל בסיס לטענת העדר העילה. בכל מקרה, כך נטען, אין בתקנון התייחסות. למקרה שבו הקיבוץ עצמו חוסם את הגישה של אדם המעוניין להתקבל לחברות להליך הקבלה עצמו.
אין התיישנות.
לעניין ההתיישנות טענו התובעות. כי לאורך כל השנים הן ביקשו מנציגי הקיבוץ להעלות את עניינה של ליטל. לדיון בפני האסיפה הכללית.
דיון – עילה לתביעה.
בעניין טענת היעדר העילה קבע בית המשפט. כי אכן תקנון הקיבוץ אינו מאפשר קבלה לחברות בקיבוץ, שלא בדרך של הצבעה בפני האסיפה הכללית. כך שהטענה להתקבל כחברה בקיבוץ מכוח התנהגות דינה להידחות. יחד עם זאת, בכתב התביעה מגוללת ליטל טענות קשות מאוד נגד התנהלותו של הקיבוץ כלפיה. לרבות אפלייתה על רקע מצבה הפיזי והמוגבלות ממנה היא סובלת. חסימת דרך הפניה להפעיל את מנגנוני הקיבוץ לצורך העלאת עניינה לדיון בפני האסיפה הכללית. וכל זאת על רקע אפלייתה לרעה בהשוואה לאנשים אחרים. שהתקבלו לחברות ללא אותם תנאים שהקיבוץ מציב בפניה.
דיון אפליה בקיבוץ.
נוכח טענות התובעות, כי הקיבוץ נהג בליטל באפליה אסורה. ומאחר שעל פי הנטען מנע ממנה הקיבוץ להפעיל את המנגנון הקבוע בתקנון .לשם העלאת עניינה בפני האסיפה הכללית. לא ניתן לקבל את הטענה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.
התיישנות חלקית.
לעניין טענת ההתיישנות. נקבע כי מדובר בעילת תביעה מתמשכת, אשר מתחדשת מדי יום ביומו ועל כן, לא ניתן לקבל את טענת הקיבוץ להתיישנות התביעה. יחד עם זאת, אין ספק, כי הנזקים שנגרמו לליטל עקב אותה התנהלות ושהתגבשו שבע שנים לפני הגשת התביעה הם נזקים שהתיישנו. ברם, מאחר שהתביעה לא כללה תביעה לסעד כספי מוגדר, לא ניתן לקבוע היום אילו נזקים התיישנו ואילו טרם.
סעד כספי לעומת סעד הצהרתי.
לעניין תביעת סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי, נקבע כי אין לקבל את טענות התובעות כי הסעד הכספי הוא סעד משני. הכלל הוא שכאשר תובע יכול לכמת את הסעד הכספי אותו הוא תובע ולתבוע סעד מוגדר, אין הוא זכאי לסעד הצהרתי. אין ספק כי חלוקת דיווידנדים בעבר וכן אובדן זכויות כספיות בעבר ניתנים לכימות מספרי, ואין כל עילה לאפשר הגשת תביעה לסעד הצהרתי. יתרה מכך וכאמור לעיל, חלק מעילת התביעה הנוגעת לתשלומים שליטל הייתה זכאית לקבל בעבר על פי הנטען, התיישנו, והגשת תביעה לסעד הצהרתי אינה מאפשרת דיון יעיל וממוקד בשאלת ההתיישנות והופכת את הדיון בסעד זה לתיאורטי. אם וכאשר תוגש על ידי התובעות תביעה כספית, יהיה הקיבוץ רשאי להעלות טענת התיישנות מחדש ואז היא תידון לגופה.
סיכום.
אנו נמשיך לעקוב ונעדכן לאחר שיסתיים בירור ההליך המשפטי.
*ת"א (מחוזי-נצ') 53236-10-15 פרץ ואח' נ' קיבוץ מעגן ואח', בפני כב' השופט ערפאת טאהא (פורסם בנבו, 24.1.2016).
המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* אנו מזמינים אתכם לעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
