קיבוצים

בתי המשפט נדרשו בשנים האחרונות, ולא אחת, לסוגיית זכותו של חבר אגודה לפרוש מאגודה. ולהמשיך להתגורר בביתו ביישוב. במסגרת פסיקות אלו אף בוטלו סעיפים בתקנוני האגודות. סעיפים

בתקופת הקורונה מתמודדים תושבי המדינה עם מציאות חדשה ומורכבת. אשר יוצרת, מטבע הדברים, גם דילמות משפטיות חדשות. דילמות אלו מגיעות לפתחם של בתי המשפט. ולפניהם עומדת המשימה

  חברות, קיבוצים, ומושבים, כמו הרבה מעסיקים אחרים, נעזרים בשירותיהם של חברות כח אדם ו/או קבלנים בכדי לאייש תפקידים. זאת הן בצד המשקי (במפעלים הקיבוציים)

קיבוץ המסווג כ"קיבוץ מתחדש", חייב לקיים, בין השאר. את הוראות תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש). תשס"ו-2005. תקנות אלו קובעות, בין השאר. כי על הקיבוץ להבטיח

בסיסו של הקיבוץ השיתופי היא, כידוע, התפיסה הערכית לפיה: "כל חבר תורם כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו". פסק דין מהעת האחרונה (27.7.20)* בבית הדין האזורי

המעסיקים במשק, סובלים בתקופה קשה זו של התפשטות מגפת הקורונה, מחוסר מתמיד בכח אדם. בין השאר בשל כך כי עובדים רבים נאלצים להיכנס מעת לעת ל"בידוד".

כל מי שמתגורר בקיבוץ או במושב יודע שעל פי רוב חניות מסודרות לרכבים הן בגדר המלצה בלבד. לעיתים קרובות, חברי האגודה, אורחיהם, עובדי האגודה ושאר

האם לאור מגפת הקורונה לא חייב עסק מתשלום דמי שכירות?. זו השאלה בה דנו בפסק דין* מהעת האחרונה (24.6.20) בבית משפט השלום בתל אביב. נושא

נותני שירותים שונים, כדוגמת קבלני בנייה, גננות, תחזוקה, קטיף ועוד, מעסיקים עובדים במסגרת מתן השירותים עבורכם. כשברור לכם ולנותני השירותים כי לא מדובר בעובדים שלכם. (אלא

במסגרת טור זה עסקתי לא אחת בהוראות צו ההרחבה בענף החקלאות. צו זה מעניק לעובדים בחקלאות זכויות סוציאליות. מעבר לזכויות הקבועות בחוק. כגון זכות למענק