גני הילדים בקיבוצים הינם מסגרת חינוכית אשר שמם הולך לפניהם מזה שנים רבות, ולא בכדי. נכון להיום ישנם קיבוצים אשר במערכת החינוך שלהם פועלים 2 גנים. האחד "גן קיבוצי" הפועל במתכונת המסורתית והמוכרת בקבוצים, והשני, "גן ציבורי". הפועל הלכה למעשה במתכונת של "גן עירייה" רגיל (מבחינת שעות הפעילות, כמות המטפלות וכו'). אך מה קורה כאשר בקיבוץ פועל גן אחד בלבד. האם הורים יכולים לדרוש כי בתוך גן הקיבוץ יפעל "מסלול ציבורי"?. או במילים אחרות, האם על אף "חוק חינוך חינם". רשאי קיבוץ לחייב הורים בתשלום עבור השירותים הנוספים שנותן הקיבוץ בגן חובה. ומה עמדת משרד החינוך לכך?
איחוד תביעות.
שאלה עקרונית זו רלוונטית הן לקיבוצים והן להורי הילדים. וממש לאחרונה דן בה בית המשפט. במסגרת פסק הדין שניתן ביום 23.10.14*. באותו עניין הוגשו כנגד האגודה הקהילתית והקיבוץ (להלן ביחד: "הקיבוץ") שתי תביעות שונות. האחת בידי בני זוג המתגוררים בקיבוץ. והשנייה בידי תובעים שכבר עזבו את המקום. בשל העילות הדומות אוחדו התביעות ונידונו יחד.
תיאור מקרים – הקיבוץ גובה שכר לימוד עבור הגן בקיבוץ.
בתביעה הראשונה עתרו התובעים לפיצוי בסך 200,000 ₪. בטענה כי למרות שהלימודים בגן החובה בקיבוץ ממומנים על ידי משרד החינוך. דרש הקיבוץ סכום נוסף עבור שכר לימוד בגן, מעבר להוראות הדין לגבי גבייה מהורים לילדי גן חובה. כאשר סירבו התובעים להיעתר לדרישות כספיות אלה, החל לטענתם הקיבוץ להתעמר בהם. במסע של הכפשה, ביזוי ונידוי. התביעה שנייה מגוללת סיפור דומה. בתביעה זו טענו התובעים כי סולקו מהקיבוץ. בעקבות מחאתם נגד התשלומים העודפים עבור מערכת החינוך. ודרשו פיצויים בגין הנזקים שלטענתם נגרמו להם.
דיון – עמדת משרד החינוך.
במסגרת ההליך המשפטי ביקש בית המשפט לקבל את עמדת משרד החינוך לסוגיה שהעלו התביעות. בדבר התשלומים למערכת החינוך הקיבוצית. בעמדתו הדגיש משרד החינוך את הזכות היסודית לחינוך בסיסי חינם במימון המדינה. אינטרס זה של הענקת הזדמנות שווה בחינוך לכלל התלמידים, הביא לגיבוש המדיניות. שבעיקרה צמצום הנטל הכספי המוטל על ההורים. כך גם חוזר מנכ"ל משרד החינוך, בו נקבעו תשלומים שניתן לגבות מן ההורים. מדגיש את האיסור לגבות תשלומים נוספים מעבר לתשלומים המותרים.
חינוך משלים.
בהמשך חוות דעת משרד החינוך נאמר. כי לנוכח האיזון שבין הענקת חינוך ממלכתי חינם לכל ילדי ישראל, לזכות ההורים להעניק לילדיהם חינוך משלים – נקבע כי גני ילדים אשר מבקשים לשדרג את סטנדרט השירות, חייבים לבצע זאת באופן שיאפשר הפרדה. בין מסגרת הלימודים והשירותים הבסיסית שמממנת המדינה או הרשות. לבין מסגרת השירותים שמבקשים ההורים לממן בעצמם בנוסף. באופן שאף מיעוט הורים שאינו מבקש לצרוך את השדרוג, יוכל לקבל חינוך חינם על פי הסטנדרט של המדינה. הודגש כי על מנת למנוע פגיעה בילדים, אוסר משרד החינוך למנוע מתלמיד השתתפות בפעילות זו או אחרת. במהלך שעות הלימוד.
פעילות הגן בימי חופשה.
בהתאם לעמדת משרד החינוך. בימים שבהם לא הוחל יום חינוך ארוך, או בימים שבהם הוחלה חופשה לפי הנחיות משרד החינוך והופעל שירות על ידי הציבור – ניתן לגבות תשלומים עבורם. ואולם, לא ניתן להתנות רישום לגן הילדים. ושיבוץ בגן הילדים. בחיוב לעשות שימוש בשירות זה. באשר לשירותים נוספים הניתנים במהלך יום הלימודים. כגון תגבור אנשי צוות נוספים, שדרוג בחומרים, ארוחות וכו' – לא ניתן למנוע מהורים שאינם משלמים מלצרוך את השירותים הללו.
חינוך ציבורי.
בית המשפט, בפסק דין תקדימי, אימץ הלכה למעשה את עמדת משרד החינוך. לפיה רשות חינוך מקומית חייבת לאפשר חינוך ציבורי ובחירה אם לקחת חלק בשירותי היתר. בית המשפט קבע כי במקרה הנדון בפניו. לא נתן הקיבוץ לתובעים את זכות הבחירה לשלם אך את תשלומי החובה. ולקבל רק את החינוך הבסיסי שמעניק משרד החינוך. כמו כן, לא הוצג באופן שקוף וברור, דוח מפורט בדבר הדרישות לתשלום נוסף. למול עלות כל אחד ואחד משירותי היתר. לפיכך, בהתנהלותו הפר הקיבוץ את החובה החקוקה באשר ללימוד חובה. בית המשפט קבע כי מרגע שהאגודה מנהלת את מערכת החינוך. אליה אמורים כל התושבים לשלוח את ילדיהם. לא ניתן לראות בה גוף הכפוף לכללי המשפט הפרטי בלבד. נטילת לקיחת האחריות על מערכת החינוך, הנהנית גם מתשלומים ממשלתיים וכפופה לדין. מחייבת להכיר באגודה כרשות חינוך מקומית ע"פ דין. בהתאם לכך, כפופה האגודה, בכל הנוגע לתפקידה זה, לכל הוראות הדין בעניין.
שיתוף הילדים בפעילויות.
בית המשפט שב ומדגיש כי לפי עמדת משרד החינוך, המקובלת עליו, בשעות העבודה הרגילות, בהן מוענק חינוך ציבורי על פי דין, אין מקום שלא לשתף ילדים שהוריהם נמנעו מתשלומי יתר בפעילויות שאינן ממונות על ידי המערכת.
שירותי יתר בגן בקיבוץ.
לעניין הסכומים שנתבעו קובע בית המשפט כי ישנם שיקולים לכאן ולכאן. מחד גיסא, לא ניתנה לתובעים ברירה של ממש, כפי שמתחייב מן הדין, והם חויבו לשלם את מלוא הסכום עבור שירותי היתר. מאידך גיסא, בפועל נהנו התובעים משירותי יתר בלתי מבוטלים שעלותם גבוהה (כגון: שהות בחופשות בגן, יחס מועדף של מבוגרים לילדים, ארוחות ופעילויות העשרה). בסופו של דבר, באיזון בין השיקולים מעמיד בית המשפט את שיעור ההשבה על 70% מהסכומים שהתובעים נדרשו לשלם בגין שרותי היתר. עוד נקבע כי לתובעים מגיעים פיצויים בגין המצוקה והתסכול שחשו מכך שניטלה מהם זכות הבחירה המתחייבת (פיצויים בגין "פגיעה באוטונומיה"). לעומת זאת, בית המשפט דחה את הטענות שהועלו נגד הקיבוץ בדבר הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיותם של התובעים.
סיכום – גן בקיבוץ.
לסיכום, לאור עמדת משרד החינוך אשר אימץ כאמור פסק הדין ועל מנת למנוע חשיפה משפטית אנו ממליצים לקיבוצים שהנושא רלוונטי לגביהם לקבל ייעוץ משפטי שיסייע להם להיערך לכך כי עליהם לאפשר עוד מסלול של חינוך ציבורי ללא גביית תשלומי יתר. אבקש להבהיר כי זהו פסק דין של בית משפט השלום וכי אולי יגישו עליו ערעור.
*18969-11-11 רוני שואף נ' הועד המקומי ברור חיל ישוב קהילתי כפרי (פורסם בנבו, 23.10.2014)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
= "איילת רייך, משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.
אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL