חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מי רשאי להשתמש ב- תחנת דלק פנימית שהוקמה בתוך מושב?

בחלק מהמושבים ברחבי הארץ מצויה תחנת תדלוק פנימית. לעיתים מפעיל אותה המושב. ולעיתים ההפעלה מבוצעת באמצעות חברה חיצונית. דומה כי השאלה מי רשאי להשתמש בתחנת הדלק הפנימית של המושב הינה שאלה שתמיד עמדה באוויר אך מיעטו להתמודד עימה. לא עוד. דעו כי השאלה הנ"ל נדונה במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום באשקלון*. באותו עניין הגיש מנהל מקרקעי ישראל תביעה למתן צו מניעה קבוע. פינוי וסילוק יד כנגד מושב עובדים. בקשר לתחנת תדלוק פנימית אשר מפעיל המושב בשטחו. טענת המינהל הייתה כי הפעלת תחנת התדלוק הפנימית. באופן המאפשר לרכבים הפרטיים של חברי המושב לתדלק בה. מנוגדת להוראות המינהל. ולהסכמה שניתנה על ידי המינהל למושב. לצורך הקמתה והפעלתה של תחנת הדלק הפנימית.

תיאור מקרה – תחנת דלק פנימית.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי תחנת הדלק נשוא התביעה הוקמה על מקרקעין בבעלות המדינה. אשר נכללים במשבצת הקרקע המושכרת למושב על ידי המנהל. על פי חוזה אחיד הידוע בכינוי "חוזה המשבצת". כמו כן. הוסכם כי המושב לא שילם למינהל כל תשלום בגין ההקמה והשימוש בתחנה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה. בעיקרה. סביב השאלה האם עושה המושב שימוש חורג בשטח החקלאי. בעת שהוא מאפשר לחברי המושב וכן למעט צדדים שלישיים נוספים. לתדלק את רכביהם הפרטיים בתחנת הדלק הפנימית במושב.

שימוש חורג.

על מנת לענות על שאלה זו. בחן בית המשפט את חוזה המשבצת. וקבע כי מטרות השכירות שניתנה למושב בשטחו הן: א. ניצול השטח העליון של הקרקע לצרכי חקלאות בלבד.; ב. הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד.; ד. הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן.; ד. הקמת מבני ציבור ושימוש בהם.

בית המשפט קובע עוד, על פי העדויות שהובאו בפניו. כי הקמת תחנות תדלוק פנימיות בשטחי המושבים והקיבוצים. נועדה לתת שירות לרכבים חקלאיים של האגודות ושל החברים בה. ועל מנת למנוע מחברי המושב להסיע את הרכבים החקלאיים. שמטבעם, הינם גדולים. אל מחוץ לשטח המושב. כל זאת כאשר תחנות תדלוק אלו. והמושבים עליהם בנויות תחנות הדלק הפנימיות. אינן מחויבות בכל תשלום נוסף למינהל מעבר לתשלום הרגיל בגין חוזה המשבצת כולו.

דיון – הוראת רמ"י.

בית המשפט קובע כי על קיומן והפעלתן של תחנות תדלוק פנימיות. חלות "הוראות האגף החקלאי" של רשות מקרקעי ישראל. ביום 21/8/94 פורסמה הוראת האגף החקלאי מספר 44, שבה נקבעו. בין היתר. התנאים להקמת תחנות תדלוק פנימיות. בתחום המשבצת החקלאית של האגודות והמושבים החקלאיים. במסגרת  הוראה זו נקבע כי לא תתנהל שום מכירת דלק בתחנות התדלוק. אלא יסופק דלק רק לכלים חקלאיים של האגודה והמתיישבים. ולכלי רכב שבבעלות האגודה. בשלב מאוחר יותר הוראה זו בוטלה. ובמקומה באה הוראה 60ב במסגרתה נקבע כי אחד התנאים להקמת תחנת תדלוק פנימית כזו הוא כלהלן: "לא תתנהל שום מכירה של דלק ויסופק דלק רק לכלים חקלאיים ולכלי רכב שבבעלות האגודה, או של תאגיד בבעלותה המלאה של האגודה, וכן רק לכלים חקלאיים שבבעלות המתיישבים".

תחנת דלק פנימית שהפכה מסחרית.

בית המשפט קובע כי משהחל המושב לאפשר בתחנת התדלוק הפנימית מכירת דלקים גם לרכבים הפרטיים של חברי המושב וגם לציבור הרחב, הרי שהפעלת התחנה במתכונת זו נוגדת את הוראות האגף החלות על הפעלתה והיא הפכה למעשה לתחנה מסחרית לכל דבר ועניין. משכך, השימוש אותו עושה המושב בשטח קרקע המשבצת, הינו שימוש חורג המאיין את המטרה שלשמה ניתנה לו מלכתחילה הרשות לשימוש בקרקע המשבצת.

עוד קובע בית המשפט כי הקמת תחנת הדלק נועדה להעשיר את קופתו של המושב באמצעות תשלום חודשי וקבוע מאת החברה המנהלת את התחנה על סך של כ- 3,500 ₪, ולהוזיל את מחיר הדלקים לחבריו. מטרה זו, קרי, התעשרותה של האגודה ואף התעשרותם של חבריה, נוגדת את התכלית שעמדה בבסיס הסכמתו העקרונית של המינהל להקמתן של  תחנות תדלוק פנימית ללא קבלת תמורה כספית מהמושב, שכן- הנה מצא לו המושב הכנסה שיורית קבועה ללא כל עלות מצידו,  על חשבון המינהל ומבלי לשלם כל תמורה למינהל.

בית המשפט אף דחה את טענת המושב כי ניתנה לו הסכמה מפורשת או משתמעת על ידי גורם כלשהו במינהל לניהול התחנה. נקבע כי אין באפשרות נציג מינהל, בכיר ככל שיהיה, אם בשתיקה, אם בהימנעות או אם באמירה מפורשת, להכשיר או להתיר חריגה מהוראות המינהל. כמו כן, גם אם ניתנה הסכמה להתיר למושב תדלוק של הרכבים הפרטיים של חברי המושב בתחנת התדלוק הפנימית, הסכמה שלא הוכחה, רשאי המינהל בכל עת להפסיקה.

פסק הדין.

נוכח מסקנות אלו הורה בית המשפט על מתן צו מניעה קבוע האוסר על המושב לאפשר בתחנת הדלק הפנימית במושב, תידלוק של רכבים פרטיים של חברי המושב ושל צדדים שלישיים, וכן חייב את המושב בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.

* תל"א (שלום- אש') 200/07 קרן קיימת לישראל רשות מקרקעי ישראל נ' ניר ישראל מושב עובדים, בפני כב' השופטת אורית ליפשיץ(פורסם בנבו, 17.12.2014).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

סעד עצמי של פינוי דירה בקיבוץ

ללא ספק בית המגורים מהווה את אחד מהנכסים היקרים ביותר לאדם, הן לכיסו והן לליבו. על רקע זה אנו עדים למחלוקות בין קיבוצים, בעלי הזכויות, לבין

רישום סימן מסחר

עם הפיכתם של קיבוצים רבים לקיבוצים מתחדשים עברה האחריות לפרנסה מהקיבוץ לחבר. בעקבות כך החלו לפרוח יזמויות ובתי עסק שמקימים חברי וחברות הקיבוצים. מניסיוני ומהפניות

Call Now Button