הגבלת הזכות לפרוש מאגודה/עו"ד איילת רייך מיכאלי, נוטריון, בוררת, מגשרת

בתי המשפט נדרשו בשנים האחרונות, ולא אחת, לסוגיית זכותו של חבר אגודה לפרוש ממנה ולהמשיך להתגורר בביתו ביישוב. במסגרת פסיקות אלו אף בוטלו סעיפים בתקנוני האגודות. סעיפים אשר התנו את הפרישה מהאגודה בויתור על זכות הקניין ביישוב או בסילוק חובות לאגודה.

במסגרת טור זה נסקרה בעבר החלטה שניתנה בעניין זה, ביום 12.11.19*, על ידי סגן רשם האגודות השיתופיות, עו"ד שאול גורדון. על החלטה זו הוגשה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים**. פסק הדין בערעור ניתן לאחרונה (31.8.20). מפאת חשיבותו של פסק הדין לקיבוצים בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

תיאור מקרה – פרישה מאגודה

באותו עניין הודיעו המערערים לאגודה על הפסקת חברותם בה. האגודה דחתה את בקשת המערערים על יסוד הוראת סעיף 12ג' לתקנונה. סעיף זה קובע כי בסמכות הוועד להחליט כי חברותו של חבר לא תפקע "כל עוד חייב החבר כספים לאגודה, או משתמש באחד השירותים של האגודה". האגודה טענה שהמערערים לא יכולים להימחק מפנקס החברים כל עוד הם לא שילמו את כל חובותיהם. החובות נצברו בגין השירותים שנתנה להם האגודה בעבר. כל עוד לא יסדירו המערערים את אופן המשך התשלום בגין שירותים שתספק להם האגודה גם לאחר שהם יפסיקו להיות חברים בה, לא יוכלו להימחק. המערערים טענו מנגד כי הם אינם חייבים דבר לאגודה. הם טענו כי לא ניתן לחייב אותם לשלם לאגודה בגין שירותים שניתנו או יינתנו להם על-ידי האגודה לאחר הפסקת חברותם.

החלטת הרשם – תנאי להפסקת חברות באגודה

בהחלטתו קבע סגן הרשם, כי רישא סעיף התקנון המתנה את הפסקת החברות באגודה בפירעון חובות העבר אינו חוקי (על קביעה זו המערערים אינם חולקים כמובן). לעומת זאת קבע סגן הרשם, כי אין פגם בסיפא של הוראת סעיף 12ג'. הוראה הקובעת כי הפסקת החברות באגודה מותנית בכך שחבר האגודה יגיע להסכמה עם האגודה לגבי אופן התשלומים עבור שירותים שהוא ימשיך לקבל ממנה לאחר הפסקת חברותו בה. בהמשך לכך קבע סגן הרשם, על יסוד הפסיקה, כי אם החבר והאגודה לא מצליחים להגיע לעמק השווה בעניין הסדרת התשלומים לעתיד, אזי יוצא החבר ידי חובתו על פי התקנון בכך שהוא מביע את הסכמתו להעברת המחלוקת לבוררות.

כמו כן התייחס סגן הרשם בהחלטתו לטענת המערערים לפיה האגודה כלל איננה מוסמכת להעניק שירותים מוניציפאליים. סמכות למתן שירותים כאלו נתונה אך ורק למועצה האזורית או לוועד המקומי. סגן הרשם דחה טענה זו על  יסוד פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מתיישבי שריד (ע"א 2853/16). שם נקבע כי אגודה שיתופית מוסמכת לספק שירותים נוספים על אלו שמספקים המועצה האזורית והועד המקומי. וכאשר היא עושה זאת היא רשאית לגבות תשלום עבורם גם ממי שאינם חברי האגודה.

ערעור

על החלטה זו הגישו החברים ערעור כאמור. בין השאר טענו המערערים כי לא נכון היה להחיל על עניינם את הלכת מתיישבי שריד שנפסקה רק בשנת 2017, בעוד שהודעתם בדבר פרישתם מהמשיבה נמסרה עוד בשנת 2005.

פסק דין – חופש ההתאגדות

בפסק דינו קובע בית המשפט כי קביעת הבורר עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט. בית המשפט מדגיש כי הפסיקה אינה מתעלמת מעקרון החופש מהתאגדות, אלא היא משקפת איזון ראוי בין עיקרון חשוב זה לבין תניית הבוררות שבתקנון האגודה, וחובתו של מי שמקבל שירותים מהאגודה, בין אם הוא חבר בה ובין אם הוא כבר לא חבר בה, לשלם עבורם. האיזון שיוצרת הפסיקה מתחייב מכך שגם עקרון החופש מהתאגדות הוא, עם כל חשיבותו, לא עיקרון מוחלט, ויש לאזנו מול עקרונות אחרים במקרה של התנגשות ביניהם.

בית המשפט מציין כי האיזון נותן משקל ראוי לעקרון החופש מהתאגדות, בכך שהנטל שהוא מטיל על חבר שמבקש להפסיק את חברותו באגודה, ובכך לממש את עקרון החופש מהתאגדות, הוא נטל מזערי – העברת המחלוקת לבוררות, נטל המתחייב ישירות מהוראות התקנון שמחייבות גם את החבר.

בית המשפט ממשיך וקובע כי אמנם הלכת מתיישבי שריד לא עוסקת ישירות בשאלה שלפנינו. ברם,  משעה שבהלכה זו נקבע כי גבייה בפועל של תשלומים מחבר לשעבר של האגודה איננה פוגעת בחופש ההתאגדות, או בחופש מהתאגדות, נראה שאין מקום לקבוע כי הוראה בתקנון האגודה המחייבת את החבר, כתנאי להפסקת חברותו, לפנות לבוררות בעניין התשלומים הנדרשים ממנו, היא הוראה הפוגעת באופן מוגזם בחופש ההתאגדות או בחופש מהתאגדות. 

בית המשפט דוחה אף את טענת המערערים כי לא ניתן להחיל את הלכת מתיישבי שריד שנפסקה בשנת 2017, על עניינם. זאת נוכח העובדה כי נקודת המוצא לגבי תחולתן בזמן של הלכות בית המשפט העליון היא שהן חלות באופן פרוספקטיבי ורטרוספקטיבי כאחד, כל עוד לא נקבע  אחרת, ובהלכת מתיישבי שריד לא נאמר אחרת.

סיכום – תוצאות

לאור האמור לעיל דוחה בית המשפט את הערעור ומחייב את המערערים לשלם לאגודה הוצאות משפט.

 

*18-6463-2861  איתן הלפרין  'חרמש – כפר שיתופי להתיישבות בע״מ.

** עמ"נ (מינהליים י-ם) 47074-12-19 איתן הלפרין נ' חרמש -כפר שיתופי להתיישבות בע"מ (פורסם בנבו, 31.08.2020)

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

ירושת משק חקלאי

אחד הבנים מונה כבן ממשיך על ידי הוריו. כעבור שנים רבות, לאחר פטירת האב,  העבירה האם בצוואתה את המשק לבתה. לאחר שזו טיפלה בהורים עד לפטירתם. מי זכאי לקבל

זכויות המיעוט באגודה

שאלה: האסיפה הכללית של הקיבוץ קיבלה החלטה הפוגעת בזכויות המיעוט של חברים. האם ניתן לפעול כנגד ההחלטה? תשובה: האסיפה הכללית הנה הגוף בעל הסמכות הרחבה

Call Now Button
וואטסאפ
צריכים עזרה?
עורכת דין איילת רייך
שלום,
אפשר ליצור איתי קשר גם בוואטסאפ