קיבוצים רבים שעברו תהליכי הפרטה ושינוי "אורחות החיים". מתמודדים עם הסוגייה הרגישה של שיעור הפנסיה לו זכאית האוכלוסייה המבוגרת. מחד, ישנו רצון טבעי להיטיב עם אלו שלמעשה הקדישו את חייהם לקיבוץ. ומאידך, כמובן, יש לשמור על איתנותו הפיננסית של הקיבוץ.
בדילמה זו עוסק פסק דין שניתן לאחרונה (20.4.20)*. בבית המשפט המחוזי בנצרת. במסגרתו דרשו התובעים לאכוף את החלטת האסיפה בדבר העלאת "פנסיית רשם". בשל חשיבות הדברים בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו של פסק הדין.
תיאור מקרה – קיבוץ מתחדש ופנסיית רשם.
התובעים באותו עניין היו חברי קיבוץ שהגיעו לגיל פרישה. והקיבוץ הנתבע הוא קיבוץ מתחדש ששינה את אורחות חייו בשנת 2009. במסגרת חוברת השינוי עוגנה מחויבותו של הקיבוץ להשלמה לפנסיה המינימלית. היינו הפנסיה שנקבעה בתקנות הערבות ההדדית. זאת לגבי חברים ותיקים אשר עד למועד השינוי צברו פנסיה. שהיא נמוכה משיעור הפנסיה המינימלית – כדוגמת התובעים.
הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיף 5.3.2 לחוברת השינוי. שקבע כי "ניתן לעדכן את גובה הפנסיה כלפי מעלה. באם המקורות הפנסיונים יאפשרו העלאת שיעור הפנסיה החודשית". סעיף 5.3.3 שהדגיש: "….לא ניתן לשנות את מחויבות הקיבוץ לפנסיונרים. אלא ברוב מיוחד של 85% מחברי הקיבוץ". וכן נספח ו' לחוברת השינוי, בו נקבע בסעיף 2 כי: "שינוי בסעיפי התכנית המפורטים בפרק 5.3 להלן דורש רוב. של 85% מהחברים".
העלאת פנסיית המינימום.
בשנת 2016 הגיש אחד התובעים הסתייגות לתקציב הקהילה. במסגרתה ביקש להעלות את פנסיית המינימום ל- 45% מהשכר הממוצע במשק. במקום 40%. במכתב שהפיצו לחברי הקיבוץ. התנגדו נחרצות המנהל העסקי ומנהל הקהילה להסתייגות. במכתב הם ציינו בין היתר, כי אין מקור תקציבי להגדלת הפנסיה המינימלית. מעודפי פעילות המגזר העסקי. וכי משמעות קבלת ההסתייגות תהיה התנגדות מוחלטת לתקציב. שהמזכירות מציעה.
אף על פי כן, בהצבעה בקלפי הצביעו 55 חברים בעד הסתייגות התובע. 40 הצביעו נגד ו- 15 היו קולות פסולים. לאחר הצבעה זו טענו כי היה בלבול בקרב המצביעים. וקיימו הצבעה נוספת. בהצבעה החוזרת הצביעו 69 חברים בעד ההסתייגות ו- 68 נגד. לאחר הצבעה זו, יו"ר האסיפה ציין במכתב כי "ההסתייגות לא קיבלה את הרוב הנדרש".
טענות התובעים – חברי קיבוץ פנסיונרים.
בכתב התביעה דרשו כאמור התובעים לאכוף על הקיבוץ לקיים את ההסתייגות. תוך שהם טוענים, לעניין הרוב הנדרש, כי הוראת השריון של הצבעה ברוב מיוחד של 85% מחברי הקיבוץ נועדה להגן רק מפני הפחתת גובה הפנסיה ולא מפני העלאתה. החלטה על העלאת הפנסיה המינימלית יכולה להתקבל ברוב רגיל ובכפוף לכך שהמקורות הפנסיוניים יאפשרו זאת. התובעים הוסיפו וטענו כי מצבו הכלכלי של הקיבוץ מאפשר את העלאת הפנסיה לשיעור של 45% מהשכר הממוצע במשק.
מנגד שלל הקיבוץ טענות אלו, הן לעניין הרוב הנדרש והן לעניין מצבו הכלכלי של הקיבוץ.
פסק דין – ערבות הדדית.
בראשית פסק דינו מציין בית המשפט כי על פי המקור החוקי המחייב, תקנות הערבות ההדדית, סכום הפנסיה המינימלית על פי דין עומד על 40% משיעור השכר הממוצע במשק. עם זאת, אין חולק, כי הקיבוץ סוברני להחליט על תשלום פנסיית רשם גבוהה משיעור זה, אך לא להפחית ממנו.
בית המשפט קובע כי בהתאם לחוברת השינוי, לקבלת החלטה בדבר העלאת שיעור הפנסיה שני תנאים עיקריים: תנאי המקורות הכספיים ותנאי הרוב הנדרש.
לעניין התנאי הראשון, בית המשפט קובע כי הנטל להוכיח כי עומדים ברשות הקיבוץ מקורות פנסיוניים שיהיה בהם כדי לאפשר את העלאת הפנסיה, לאורך זמן, מוטל על התובעים, הן כמי שביקשו לשנות מן המצב הקיים והן כמי שמבקשים "להוציא מחברם". אולם, התובעים לא עמדו בנטל זה. כך, טענות התובעים בנוגע למצבו הכלכלי של הקיבוץ נטענו באופן כללי ובלא שנתמכו בראיות המבססות טענות אלה כדבעי. הקיבוץ, לעומת זאת, צירף דו"חות רווח כולל ותזרימי מזומנים, מהם עולה כי קיימת דווקא ירידה ברווחיו וביתרות הכספיות הזמינות העומדות לרשותו.
אף לעניין הרוב הנדרש דוחה בית המשפט את טענת התובעים וקובע כי מבחינה לשונית, המונח "שינוי מחויבות הקיבוץ לפנסיונרים" יכול להכיל הן את הפרשנות לה טוענים התובעים (הפחתת פנסיית רשם בלבד, בדגש על המילה "מחויבות") והן את זו לה טוען הקיבוץ (הן הפחתה והן העלאה של הפנסיה, בדגש על המילה "לשנות").
אחריות חברתית ורשת ביטחון.
מקריאת חוברת השינוי בכללותה עולה כי מטרת השינוי הייתה "להגדיל את החופש והאחריות האישית של כל חבר בניהול ענייניו" וזאת לצד "שמירה על אחריות חברתית ופריסת רשת ביטחון לחברים למצבים שונים". אותה רשת בטחון מוקנית לא רק לפנסיונרים, אלא לכלל חברי הקיבוץ ובכלל זה – הבטחת שירותי חינוך, בריאות, סיעוד, סיוע במציאת מקומות עבודה והכשרה מקצועית.
תכלית חוברת השינוי, אפוא, הייתה לדאוג לאינטרסים של כלל החברים ובהם גם הפנסיונרים. על רקע תכלית זו, יש לקבל את הפרשנות לפיה לא רק הקטנת הפנסיה דורשת רוב מיוחד, אלא גם הגדלתה. שכן, להעלאת סכום פנסיית רשם השלכות כלכליות רחבות היקף וארוכות שנים, וסביר שתכליתו של הסעיף הייתה שניתן לקבל החלטה כזו רק מתוך הסכמה רחבה.
לאור האמור מורה בית המשפט על דחיית התביעה.
* ת"א (מחוזי נצ') 13418-09-18 אלכס סולץ נ' קיבוץ מעוז חיים. (פורסם בנבו, 20.04.2020).
* המידע המופיע הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL. ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
