חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998. (להלן: חח"מ). קובע את זכותו של כל אזרח ותושב הארץ לקבל מידע מרשות ציבורית. זאת בהתאם למגבלות ספציפיות, שהמטרה שלהן היא לאזן בין זכויות ואינטרסים שונים. (למשל בטחון המדינה). כלומר, בהתאם לחוק, ישנה שקיפות. שעה שרשות חייבת למסור לציבור מידע בעל אופן ציבורי. באשר לפעולות שמבצעת רשות ציבורית זו. כאן עולה השאלה – האם על קיבוץ חלה אותה חובה למסור מידע, בהתאם לחוק חח"מ? במאמר זה נסקור בפניכם פסק דין מהעת האחרונה ממש, בו דן בית המשפט המחוזי בבאר שבע. (16.7.17)*. הדיון עסק בשאלה בעלת עניין זו.
בעניין בו עסק בית המשפט, אישפזו את אמו של התובע בבית הסיעודי של הקיבוץ. התובע היה מבקר את אמו באופן קבוע בבית הסיעודי, והיה מעורב מאד באופן הטיפול באמו. בעקבות חוסר שביעות רצון של התובע מהטיפול של הבית הסיעודי באמו, הוא החליט להגיש תביעה. בתביעה דרש הבן לחייב את הקיבוץ להעביר לו פרטים מהטיפול. כולל צילומי ווידאו, ממצלמה שעמדה בחדרה של האם. זאת לצורך הוכחה של כשלים וליקויים באופן בו טיפל המוסד באם. את הכשלים והליקויים פירט התובע בכתב התביעה.
התובע טוען כי יש כאן עניין ציבורי. ומסתמך על הוראות חוק חופש המידע.
הדרישה של התובע, כי הבית הסיעודי יעביר לו את הצילומים. התבססה על הוראות חח"מ, בעיקר. בעניין זה הוא טען כי קיים עניין ציבורי ואישי רב במידע אותו דרש. וכי הקיבוץ לא הרים את הנטל להביא הוכחה שתצדיק את אי הסכמתו למסירת המידע. לשיטת התובע, הקיבוץ הינו גוף מעין ציבורי, או גוף דו-מהותי. ובשל כך חייב הקיבוץ בהוראות של חוק חופש המידע. התובע טען, כי הקיבוץ הינו בקשרי עבודה עם גוף ממשלתי (משרד הבריאות). ומשרד הבריאות חייב לעמוד בהוראות חח"מ. מכאן, שגם הקיבוץ חייב לעמוד בהוראות החוק.
מצלמת וידאו צילמה את האם.
כמו כן טען התובע, כי הדרישה שלו, בשם אימו. לקבל את הצילומים שצילמה מצלמת הווידאו. באה מכוח הזכות של אדם לראות צילומים שצילמו אותו. וכל על פי חוק הגנת הפרטיות.
מנגד טען הקיבוץ כי לא קיימת עליו חובה למסור לתובע את הצילומים מחדר האם.
ביהמ"ש דן.
בית המשפט קבע בפסק הדין, כי התובע לא הצביע על עילה בדין אשר בגינה יחייבו את הקיבוץ להעביר לידיו את הצילומים. השופט לא מסתפק באמירה הכללית אודות האינטרס הציבורי לחשיפת הצלומים. התובע היה צריך להצביע על מקור נורמטיבי, אשר מחייב את הקיבוץ להעביר לידיו את הצילומים.
אמנם, מדגיש בית המשפט, אפשרי לבקש סעד של גילוי מסמכים. אך זהו הליך של סעד עזר לתביעה עיקרית, אשר יש לה עילה בדין. ואין זה סעד אשר עומד בפני עצמו, עוד בטרם הגישו את התביעה העיקרית.
התובע מבקש לקבל את הצילומים.
בית המשפט ציין כי בדברים אשר מסר התובע בדיון, עלה כי התביעה שלפנינו מטרתה לקבל צילומים ולבחון אותם. זאת טרם שיגיש עוד תביעה, במידה שהצילומים יוכיחו כי המוסד ועובדיו אכן ביצעו עוולות כלפי האם. הפסיקה שללה זכות פרוספקטיבית לקבלת גילוי מסמכים לצורך הגשת תביעה. שכן הליך גילוי מסמכים נוהג במסגרת התביעה העיקרית בין הצדדים. לצורך קידום בירור דבר שעולה תוך כדי התביעה עצמה.
תוכן חוק חופש המידע.
בית המשפט אף דחה את נסיונו של התובע לסמוך את תביעתו על כללי חח"מ. הפסיקה בנושא קובעת כי התנאי הראשון להכללת מוסד בחח"מ, הוא: שהמידע יהיה מידע שקיים בידי רשות ציבורית. והמידע מופיע בכתב, או הקלטה, או סרט, או צילום, או מידע מהמחשב. בית המשפט קבע כי הקיבוץ אינו בגדר "רשות ציבורית". וזאת בהתאם להגדרה אשר מפרט סעיף 2 לחוק חופש המידע. הקיבוץ אמנם מעניק שירותים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כאשר משרד הבריאות הוא שמממן אותם, וזאת על פי הסכם שחתמו ביניהם הקיבוץ ומשרד הבריאות. אך בכך אין די כדי להכניס את הקיבוץ לגדר "רשות ציבורית". כפי שהגדירו אותה בחח"מ. בסעיף 2 קיימת רשימה פרטנית של גופים ומוסדים שהחוק כולל אותם. והקיבוץ אינו מופיע ביניהם. עצם ההתקשרות של הקיבוץ עם משרד הבריאות, אינה הופכת אותו לרשות ציבורית.
האם יגדירו את הקיבוץ כרשות ציבורית. לפי חוק חופש המידע.
גופים פרטיים מתקשרים עם רשויות ציבוריות כל הזמן. אין בכך כדי להפוך את הגוף הפרטי לרשות ציבורית. חובת גילוי המידע ע"י הקיבוץ. אינה עולה בקנה אחד. עם תכליתו של חוק חופש המידע. שהיא להביא לשקיפות את פעילויותיהן של רשויות השלטון. כדי לאפשר לאזרחי המדינה לעקוב אחרי פעולות הרשויות, ולהביע עליהן ביקורת. במידה וצריך לעשות זאת. תוך שמירת "ההגיינה הציבורית". ושיפור האיכות של הפעולות אותן עושה הרשות. בית המשפט קבע כי קשה לראות את העובדה שהקיבוץ מפעיל בית סיעודי כפעולה שלטונית. אשר צריך לפקח ולבקר אותה. באמצעות חוק חופש המידע.
מה חקקו בחוק הגנת הפרטיות.
בית המשפט הוסיף וקבע כי חוק הגנת הפרטיות גם הוא אינו יכול להוות מקור חוקי למתן הסעד של הצילומים לרשות התובע. טיעוני התובע בהקשר לחוק הגנת הפרטיות אינם מצביעים על עילה שמקים החוק, אלא לכל היותר מעלים טיעון מדוע חוק הגנת הפרטיות אינו מחסום בפני מתן הסעד המבוקש. חוק הגנת הפרטיות מקנה סעדים מקום בו טוענים להפרת הפרטיות. במקרה דנן התביעה אינה בעקבות טענה בדבר הפרת הפרטיות, וממילא אין בחוק כדי להקים סעדים.
בהתאם לכך הורה בית המשפט על מחיקת התביעה.
– ת"א (מחוזי ב"ש) 8977-10-14 חיה ריבה קפלן נ' קיבוץ יד מרדכי (נבו, 16.07.2017).
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת או ייעוץ.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, אגודות שיתופיות, תאגידים, בתחום
המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן ציינו אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL.
ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
