לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

דמי שכירות ראויים ופיצוי בגין אי פינוי מושכר מאת: איילת רייך-מיכאלי, עו"ד נוטריון, בוררת ומגשרת

תקופה זו של השנה, סוף החופש הגדול ותחילת שנת הלימודים החדשה. מוכרת בקיבוצים כתקופה של "מעברים". משפחות עוזבות ואחרות באות במקומן. בהתאם, בתקופה זו מבקשים הקיבוצים לסיים הסכמי שכירות בקיבוץ עם "היוצאים" ולפנות מקום לתושבים חדשים. לא אחת, בעיקר כאשר תקופת השכירות בקיבוץ לא הוסדרה בחוזה שהוארך בכל פעם. פונים אלי בעלי תפקידים בקיבוץ בשאלות בעניין גובה דמי שכירות בקיבוץ בתקופה בה לא היה חוזה בתוקף. ולגבי פיצוי בגין אי פינוי הדירה בזמן. פסק דין שניתן לאחרונה (17.7.18)* בבית משפט השלום בפתח תקווה עוסק בסוגיות אלו. ועל כן בחרתי להביאו בפניכם, בתמצית.

תיאור מקרה – דמי שכירות ואי תשלום.

באותו עניין דובר על הסכם שכירות שהוארך מעת לעת. כאשר ההארכה האחרונה התייחסה לתקופה שמיום 1.1.2011 ועד 31.12.2011. ודמי השכירות החודשיים שננקבו בה היו 1,900 ש"ח. לאחר שבעל הדירה נפטר ביום 22.4.2011, הפסיקו השוכרים לשלם דמי שכירות. ביום 31.12.2012 מונה התובע למנהל עיזבון המנוח. במכתב מיום 19.3.2013 הודיע התובע לנתבעים על מינויו וביקש שכר הדירה למחצית שנת 2011. וכן דמי שכירות בסך של 4,000 ₪ בגין שנת 2012 ומחצית שנת 2013. לאחר שהנתבעים סירבו לגובה דמי השכירות שלח התובע מכתב מיום 23.9.2014. במסגרתו ניתנה לנתבעים הודעת פינוי בהתראה של 30 יום. כך שהם נדרשו לפנות את הדירה עד 28.10.2014, אולם הנתבעים לא עשו כן. ביום 28.1.2015 נחתם הסכם מכר במסגרתו הדירה נמכרה לנתבעים. והחל מאותו יום זכות החזקה בדירה היא של הנתבעים.

חישוב התשלומים.

בתביעה אחרת שהגיש התובע לתשלום דמי שכירות ראויים לשנים 2012-2013 קבעו, בהתאם לחוו"ד שמאי. כי דמי השכירות לתקופה זו הינם בסך של 3,100 ש"ח לשנת 2012 ובסך של 3,190 ש"ח לשנת 2013. התביעה בענייננו מתייחסת לתקופה שבין 1.1.2014 עד 27.1.2015. בגינה טען התובע כי על הנתבעים לשלם את הפיצוי היומי החוזי בגין איחור בפינוי המושכר כאמור בהסכם השכירות. בסך של מאה דולר ארה"ב ליום.

דיון – 2 תקופות נפרדות.

כבר בראשית פסק דינו קובע בית המשפט כי יש לאבחן בין התקופה מיום 1.1.2014 ועד ליום 28.10.2014. הוא המועד שקבע התובע לפינוי הדירה במכתבו מיום 23.9.2014 ("התקופה הראשונה"). לבין התקופה ממועד זה, 29.10.2014 ועד למועד מכירת הדירה לנתבעים, 28.1.2015 ("התקופה השנייה"). בגין התקופה הראשונה על הנתבעים לשלם בגין החזקת הדירה את דמי השכירות הראויים. בגין התקופה השנייה על הנתבעים לשלם את הפיצוי החוזי המוסכם.

דמי שכירות.

לעניין גובה דמי השכירות בגין התקופה הראשונה קובע בית המשפט כאמור. כי על הנתבעים לשלם על פי התעריף שנקב מנהל העיזבון, היינו בגובה של 4,000 ₪. ולא בגובה דמי השכירות על פי האומדן שקבעו בתביעה השנייה. בית המשפט מסביר כי אומדן זה אינו מעיד בהכרח על דמי השכירות המקסימאליים שאפשר היה לקבל עבור הדירה. ויש לתת מקום לאפשרות. שמסיבות כאלה ואחרות או בדרכים כאלה ואחרות, היה עולה בידי מנהל העיזבון להשכיר את הדירה בסכום שדרש. לכך יש להוסיף שמנהל העיזבון מייצג את הבעלים החוקי של הדירה. וזכותו המלאה של הבעלים החוקי להעמיד את הדרישה כאמור. מן העבר השני, כאמור, הייתה בידי הנתבעים הבחירה. וככל שסברו שהסכום הנדרש אינו סביר, לא היו חייבים לשלמו. אך חייבים היו הם לפנות את הדירה ולהחזיר החזקה בה לידי התובע. הם לא עשו כן.

אי פינוי מושכר.

ביחס לתקופה השנייה, קבע ביה"ד. כי משהאריכו את הסכם השכירות לתקופה שלא קצבו ולא הגדירו, התובע היה רשאי לדרוש את הפינוי כאמור. תוך מתן הודעה סבירה, ואכן נתן אותה לנתבעים.
הנתבעים טענו כי על פי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971. היה עליהם לפנות את הדירה שלושה חודשים לאחר מועד הודעת הפינוי. כלומר ביום 23.12.2014. סעיף זה קובע:.
(א) לא הוסכם על תקופת השכירות. או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה. רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני.
(ב) ניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תסתיים השכירות – .(1) כשנקבעו דמי השכירות בסכום מסויים לתקופות קצובות – בתום התקופה המתחילה בסמוך לאחר מתן ההודעה. או כעבור שלושה חודשים לאחר מתן ההודעה, הכל לפי המועד הקצר יותר;

פסק דין – קבלת התביעה.

בית המשפט קובע כי במקרה דנן חל הרישא של סעיף 19(ב)(1), שכן הנתבעים שילמו דמי שכירות חודשיים, גם אם הם חלקו על גובהם. במצב דברים זה, מורה הסיפא של סעיף 19(ב)(1) כי מועד סיום השכירות הוא 31.10.2014, זאת לאור מועד מכתב מנהל העיזבון, 23.9.2014. עוד קבע ביהמ"ש כי המקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים שבהם עושה בית המשפט שימוש בסמכות להפחית את גובה הפיצוי המוסכם.
לאור האמור התקבלה התביעה, ולפיכך תבעו מן הנתבעים לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 4,000 ₪ בגין התקופה הראשונה ופיצוי בגין אי פינוי המושכר בגין התקופה השנייה, כקבוע בהסכם השכירות.

* תא"ק (שלום פ"ת) 65766-03-15 עו"ד גד שושני, מנהל עיזבון חיים מלמד ז"ל נ' דוד רוקח (פורסם בנבו, 17.07.2018)

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

חוקיות גביית דמי כניסה

ישנם קיבוצים הנוהגים לגבות "דמי כניסה" כחלק מתנאי הקבלה לחברות בקיבוץ. מעת לעת שאלת חוקיות גביית תשלום עבור הכניסה. או ביצוע שינוי בגובהם, מגיעה לפתחם

ביטול חוזה- אימתי?

מצאתי כי את מרכזי המשקים בקיבוצים מטרידה לעיתים השאלה- חתמנו על הסכם, אפשר לבטל אותו?.  זוהי שאלה מורכבת, שכן הכלל המנחה בשיטת המשפט הישראלית הוא

תובענה ייצוגית נגד הקיבוץ

תביעה יצוגית. לאחרונה אנו עדים למגמה לפיה מוגשות תביעות ייצוגיות בתדירות גבוהה לערכאות בתי המשפט. וזאת בקשת רחבה של נושאים. מטרת מוסד התובענה הייצוגית היא

Call Now Button