לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פיצוי מוסכם הוא פיצוי ללא הוכחת נזק

חבר קבוץ ממרכז הארץ אשר אחראי על אחד הענפים במשק החקלאי פנה אליי מוטרד. סיפר שלא עמדו בהסכם וסיפקו את שהתחייבנו בחודש איחור. הבעיה, כך טען, שיש בהסכם סעיף של פיצוי מוסכם. והפיצוי הוא נגזרת של שווי הסחורה שהיה על הקיבוץ לספק. מדובר בסכומי עתק, כך סיפר. מה עושים?. הואיל וסוגיית "הפיצוי המוסכם" רלוונטית לקיבוצים וחברי קיבוצים, ולמעשה לכל מי שחותם על הסכם. שיש בו סעיף עם התייחסות לפיצוי מוסכם. אסקור בפניכם פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט השלום בעכו* ומתייחס לסוגיה.  כבר עתה אספר כי לבית משפט יש שיקול דעת להתערב בסכום הפיצוי, כל מקרה לגופו. ולכן- אם נחזור לחבר הקיבוץ האחראי על המשק החקלאי- בלי פאניקה.

תיאור מקרה – מכר דירה. 

באותו עניין חתמו הצדדים על הסכם מכר דירה. בהסכם נקבע, כי הפרה יסודית של ההסכם בידי המוכרת תזכה את הקונה בפיצוי המוסכם. עוד נקבע כי איחור במסירת החזקה העולה על 14 ימים יהווה הפרה יסודית של ההסכם. הפיצוי שסוכם היה בסך 72,000 ₪, המהווה 10% מהתמורה החוזית. עוד נקבע בהסכם כי איחור העולה על 7 ימים, יזכה את הקונה בפיצוי בסך 250 ₪ בגין כל יום של איחור.

טענות הצדדים – פיצוי מוסכם.

בפועל נמסרה החזקה בדירה באיחור של 16 ימים. לטענת הנתבעת (המוכרת), אין לחייבה בפיצוי כלשהוא, שכן האיחור במסירה היה מוסכם על התובעת (הקונה). לאחר שהעיכוב הצפוי הודע לה. על פי הנטען, הקונה הביעה הסכמתה לדחיית המסירה, תוך קבלת הפיצוי היומי לכל יום איחור. לחלופין טוענת המוכרת כי לאור האיחור הקל במסירת החזקה ובהעדר נזק, על בית המשפט להפחית את הפיצוי המוסכם. על פי סמכותו. מנגד, הקונה הודתה כי אמנם לא נגרם לה נזק כלשהוא. אך לטענתה יש לפצותה בגין האיחור בהתאם לחוזה המכר. ואין הצדקה להתערב בגובה הפיצוי שנקבע בחוזה.

דיון – הפרה יסודית.

בראשית פסק דינו קובע בית המשפט כי אכן הפרה המוכרת את ההסכם באופן יסודי. אשר לטענת המוכרת כי הקונה הסכימה להסתפק בפיצוי היומי שנקבע בחוזה, נקבע שהסכמה מפורשת בעניין לא הושגה.

הפחתת פיצוי מוסכם.

לאור קביעות אלו עובר בית המשפט לדון בכללים להתערבותו בשיעור הפיצוי המוסכם. בעניין זה קובעת ההלכה כי יש לכבד את הסכמת הצדדים לפיצוי מוסכם. שכן סעיף הפיצוי מגשים כמה תכליות: הוא משקף את אומד דעת הצדדים בשעת כריתת החוזה בדבר הפיצוי המגיע במקרה של הפרה; והוא יוצר ודאות יחסית לגבי תוצאות ההפרה; הוא חוסך התדיינות משפטית; והוא יוצר תמריץ לקיום החוזה. בית המשפט עושה שימוש בסמכותו להפחית פיצוי שהוסכם רק במקרים חריגים. הפחתה כזו הינה מצומצמת ונדירה. כל עוד מצא בית המשפט כי מתקיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, בין הפיצוי לבין הנזק הצפוי במועד הכריתה. ישאיר בית המשפט את הפיצוי המוסכם על כנו ולא יפחיתו. הסמכות היא להפחית את הפיצוי, אך לא לבטלו לחלוטין.

יחס נזק – פיצוי.

על הצד שמבקש להפחית את הפיצוי מוטל הנטל לשכנע. כי לא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפותו מראש. כתוצאה מסתברת של ההפרה. היחס הסביר שעל בית המשפט לבחון הוא בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפות מראש. השאלה היא האם הפיצוי נקבע תוך יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעת כריתת החוזה. כתוצאה מסתברת מהפרה מהסוג שאירעה בפועל.

שיקול דעת ביהמ"ש.

בעת שבוחן בית המשפט את סבירותו של הפיצוי הוא שוקל שיקולים שונים. כגון סוג החוזה ואופיו; היקפו הכספי; תקופתו; סוג ההפרה והשלכות של הפרה מסוגה; חומרתה היחסית של ההפרה שהתרחשה ומשך הזמן שבו נמשכה; מספר ההפרות הכולל שביצע הצד המפר; מידת היכולת לצפות מראש את הנזק ושיעורו; ומידת היכולת לצפות הליך גרימה ספציפי שהביא להתרחשות ההפרה. לבסוף, על בית המשפט להשיב על השאלה אלו נזקים היו יכולים הצדדים לצפות במועד כריתת החוזה. כפועל יוצא של ההפרה הקונקרטית, והאם הפיצויים המוסכמים משקפים יחס סביר לנזקים אלו.

הוכחת הנזק.

בענייננו, בית המשפט בוחן את ההפרה, איחור בן 16 ימים במסירת החזקה. אל מול הפיצוי המוסכם- 72,000 ₪. בית המשפט קובע כי בשים לב לכלל הנסיבות של כריתת החוזה ושל הפרתו אין כל יחס סביר בין הנזק אשר אותו היו הצדדים יכולים לצפות כתוצאה מהפרה כזו לבין הפיצוי המוסכם שנקבע. משכך, מקרה זה הוא מבין המקרים החריגים שבהם על בית המשפט להתערב בפיצוי המוסכם שנקבע ולהפחיתו. במקרה זה הצדדים לא צפו מראש נזק גדול שייגרם אם יהיה איחור של יותר מ-14 יום דווקא במסירת החזקה, ונראה כי המספר הזה – 14 יום – נקבע שרירותית. לכן לא ניתן לומר כי ישנו יחס סביר בין פיצוי של 72,000 ₪ לבין הנזק שאותו ראו הצדדים מראש.

פסק הדין – הפחתת פיצוי מוסכם.

המסקנה היא שיש להתערב בהסכמת הצדדים, ולהפחית את הפיצוי המוסכם. באשר לשאלה עד כמה יש להפחית את הפיצוי יש להתחשב בכמה שיקולים, בראש ובראשונה למידת האיחור. כמו כן יש להביא בחשבון את העובדה שבפועל לא נגרם נזק לקונה. בהתחשב בשיקולים אלו קובע בית המשפט כי נכון להעמיד את הפיצוי בגין האיחור במסירת החזקה לתובעת על סכום של 10,000 ₪.

 

ת"א (שלום-עכו) 30837-10-14 דינה הרצנשטיין נ' אביבה אביאל, בפני כב' השופטת דנה עופר (פורסם בנבו, 08.12.2016).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך. הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם נרשם אחרת.

   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

יחסי עבודה ב"קיבוץ המתחדש".

שאלה: האם מתקיימים יחסי עבודה בין החבר לקיבוץ שהפך ל"קיבוץ מתחדש"?   תשובה: סוגיית יחסי העבודה בין חבר ל"קיבוץ מתחדש" מגיעה, מעת לעת, לפתחם של

פרישה ממשא ומתן

זכרון דברים. פנה אליי חבר באחד הקיבוצים שאני מייצגת וביקש- תקדישי טור לזכרון דברים. האם הוא מחייב? האם ניתן לבצע פרישה ממשא ומתן לאחר חתימה על

שינוי סיווג הקיבוץ ל- קיבוץ מתחדש

השינוי מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש הינו שינוי בעל השלכות רבות. המשפיעות על הקיבוץ והחברים בו. כפי הידוע לכם המדובר בשינוי מהותי ויסודי באופיו של הקיבוץ.

Call Now Button