לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

התחייבות אישית וערבות בעל פה / מאת: עו"ד איילת רייך-מיכאלי

כמי שמייצגת, מזה שנים רבות, מגוון לקוחות בענף הלול. וביניהם: מדגריות, מגדלים. הן משלוחת הפטם והן משלוחת ביצי המאכל. משחטות וכיוצ"ב. נוכחתי כי לעיתים עסקאות בענף נסגרות ב"לחיצת יד" ולעיתים ניתנת ערבות בעל פה. מבלי שהצדדים טורחים לערוך ביניהם הסכם מסודר בכתב. לעיתים קרובות אף מדובר בהתקשרויות שהיקפן נאמד במאות אלפי ₪ ויותר. המבוססות בעיקרן על "אמון הדדי" השורר בין הצדדים. אולם, הדברים נראים אחרת כאשר היחסים בין המתקשרים עולים על שרטון. וצד אחד מנסה להתכחש להבנות שהושגו עימו בעל פה. והיוו את הבסיס להתקשרות.

אחריות אישית של מנהל.

בפסק דין שניתן ביום 28.6.15*. קיבל בית המשפט במלואה תביעה על סך של 387,384 ₪. שהגישה מדגריה באמצעות משרדי, נגד חברה, מנהל החברה ובעל מניות בה. באותו פסק דין הטיל בית המשפט, באופן יוצא דופן, אחריות אישית על המנהל. לחובותיה של החברה כלפי המדגריה.

תיאור מקרה – שיווק עופות.

בתמצית אזכיר כי ראשיתו של אותו עניין היה בשנת 2010. עת החליטה החברה לשווק עופיונים ופרגיות תחת השם "טעם עוף טבעי". לשם כך פנתה החברה למדגריה בבקשה לרכוש ממנה אפרוחים. בפגישה שנערכה בין הצדדים ביקש מנהל החברה מנציגי המדגריה. כי הזמנת האפרוחים תתבצע באמצעות חברת בת של החברה, המצויה בהפסדים. וזאת כדי לנצל הטבות מס שיביאו לקיזוז הפסדים. מאחר ונציגי המדגריה חששו להתקשר עם חברה מפסידה. התחייב בפניהם מנהל החברה. כי החברה שהינה בעלת חוסן כלכלי, תהיה אחראית לביצוע התשלומים בגין האפרוחים, ביחד ולחוד עם חברת הבת. וכן תהיה ערבה לכל התחייבויות חברת הבת כלפי המדגריה. על בסיס הבנות אלו, שלא עוגנו בחוזה חתום, החלה המדגריה לספק אפרוחים. כאשר ההתחשבנות נעשית באמצעות חברת הבת. אלא שכחצי שנה לאחר תחילת ההתקשרות חדלה חברת הבת לשלם את חובותיה למדגריה בגין האפרוחים.

פירוק חברה.

ביום 1.1.12 התברר למדגריה כי הוגשה בקשה לפירוק חברת הבת. והיא פנתה אל החברה בדרישה כי תפרע את חובה של חברת הבת. אולם, לתדהמתה של המדגריה, המנהל והחברה התנערו מהסיכום המפורש. וסירבו לפרוע את החוב. בנסיבות אלו הגישה המדגרייה, באמצעות משרדי, את התביעה. לבית משפט השלום בתל אביב.

דיון – הסכמים וערבות בעל פה.

בפסק דין ארוך ומקיף קיבל בית המשפט את התביעה במלואה, הן כנגד החברה והן כנגד המנהל. וזאת בשעה שאין בין הצדדים הסכם חתום או ערבות חתומה. כך, בית המשפט ציין כי גם לאחר חקירה מקיפה לא הצליח המנהל לקעקע את גרסתם של נציגי המדגריה. לגבי כך שניתנה ערבות בעל פה. גרסה זו נתמכה במסמכים שהוכנו בזמן אמת על ידי המדגריה. אולם לא נחתמו. בין השאר הוצג סיכום הפגישה במסגרתה התחייב המנהל כי החברה תערוב לחובותיה של חברת הבת. טענת מנהל החברה כי מסמך זה פוברק נדחתה. ובית המשפט קבע כי הוא מאמין שמדובר במסמך אותנטי. המשקף את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים.

אמינות העדים.

בית המשפט האמין לגרסת נציגי המדגריה לפיה סיכום הפגישה נערך במהלך הפגישה בכתב יד, ומיד לאחריה הועלה על הדפוס ונשלח לחברה וכי ניתנה ערבות בעל פה. עוד נקבע כי אף השכל הישר וההגיון המסחרי תומכים בגרסת המדגריה. שכן, אין זה סביר להניח כי המדגריה הסכימה להתקשר עם חברה לא פעילה ובלתי סולבנטית המצויה בהפסדים, מבלי לקבל בטחונות לתשלום עבור האפרוחים. מנגד קבע בית המשפט כי עדותו של המנהל, העד היחיד מטעם החברה, היתה בלתי אמינה. בחקירתו הודה המנהל כי נציגי המדגריה שייצגתי דרשו בטחונות וערבויות בפגישה, אך לדבריו הוא אמר להם שיחתום על הבטחונות רק אם השותף השני בחברה, יחתום אף הוא. בית המשפט קיבל את עמדתי כי מדובר ב"עדות כבושה".
חיזוק לגרסת המדגריה מצא בית המשפט בעובדה כי הוכחתי שהחברה נתנה ערבות לחובות חברת הבת גם למדגרייה נוספת ומכוני תערובת. כלומר, התחייבות החברה לערוב לחובות חברת הבת לא היתה עניין חריג.

התחייבות המנהל לערבות בעל פה.

בית המשפט הוסיף ודחה את טענת החברה לפיה מנהל החברה אינו מוסמך להתחייב בשם החברה שכן על מנת לחייב את החברה נדרשת גם חתימתו של שותף נוסף. בעניין זה נקבע כי מאחר והמנהל הציג עצמו בפגישה כנציגה של החברה מוסמך להתחייב בשמה, והואיל ולנציגי המדגריה לא היתה סיבה לחשוב שהמנהל אינו רשאי להתחייב בשם החברה, ושעה שעל סמך התחייבות זו שינתה המדגריה את מצבה לרעה והחלה לספק אפרוחים לחברת הבת,  הרי שכפי שטענתי התחייבותו של המנהל מחייבת את החברה. אף העובדה שההתחייבות ניתנה בעל פה לא הועילה לחברה, שכן הוכחתי כי לפי הפסיקה אין צורך במסמך בכתב כדי לגבש התחייבות לתשלומים או לערבות.

מסך ההתאגדות.

באופן חריג, ולאחר שבית המשפט שוכנע כי אכן עשו החברה והמנהל שימוש לרעה "במסך ההתאגדות" של החברה וחברת הבת, באופן "הגובל בתרמית ממש" כדברי בית המשפט, המחליט בית המשפט כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברות ולחייב את החברה בחובותיה של חברת הבת. כמו כן נקבע כי זהו אחד המקרים החריגים בו יש להרים את מסך ההתאגדות גם בין חברה לבין אחד מבעלי המניות בה, היינו המנהל, ולחייבו באופן אישי בחובות חברת הבת (לאחר שכאמור מסך ההתאגדות בין החברה לחברת הבת הורם אף הוא).

נושא משרה.

בית המשפט לא מסתפק בכך וקיבל את עמדתנו לפיה יש להטיל על המנהל  גם אחריות אישית לחוב מכח היותו נושא משרה, דירקטור ומנהל, בשתי החברות. לאור מסקנות אלו חייב בית המשפט את המנהל והחברה לשלם למדגרייה, ביחד ולחוד, את מלוא סכום התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

ערעור ומשיכת הערעור.

אולם, הנתבעים לא השלימו עם פסק הדין והגישו עליו ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב. אף בהליך הערעור ייצג משרדנו את המדגריה. בדיון שנערך לאחרונה (11.7.16), ולאחר ששמעו את טענות הצדדים בערעור, ציינו שלושת השופטים שישבו בהרכב הערעור כי הם אינם מוצאים טעות בפסק הדין שניתן בערכאה הראשונה ואפשר, להשקפת בית המשפט, לאשר את פסק הדין מן הטעמים שפורטו בו. לאור כך המליצו שופטי ההרכב למערערים לחזור בהם מן הערעור. המלצה זו התקבלה על ידי המערערים שהודיעו כי על משיכת הערעור. בהתאם להודעה זו ניתן פסק דין** אשר דחה את הערעור. כמו כן, לאור התוצאה הסופית של הערעור, השית בית המשפט על המערערים הוצאות בסך של 8,000 ₪. אם כן, תיק זה תם ונשלם.

באשר לערבות בעל פה – זהירות!

לכם העוסקים בענף- מוצע לנקוט משנה זהירות ולגבות סיכומים והתקשרויות בכתובים באמצעות הסכמים מסודרים.

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

* "איילת רייך, משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת או מגשרת במחלוקות.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

חיוב חבר ב"תעריף חריגה"

שאלה: האם אגודה רשאית לחייב חבר אשר חרג ממכסת המים שהוקצבה לו ב"תעריף חריגה" על חריגת מים? תשובה: שאלה זו נדונה במסגרת החלטת עוזרת רשם

בטיחות בעבודה

עדכון בדבר חשיבותן של הוראות בטיחות בעבודה ועמידה על קיומן.  נביא להלן תמצית הכרעת דין. אשר פסק בית משפט השלום בנצרת ויצאה לפירסום ביום 16.8.07.

Call Now Button