ליווי משפטי למושב / קיבוץ.
מושבים וקיבוצים רבים עוסקים בחיפוש אחר מיזמים עסקיים בהם יוכלו להשקיע כדי להגדיל את רווחי המשק. במקרים אלו, הקיבוץ למשל, שנכנס כבעלים במיזם, נדרש "להביא כסף מהבית". בין אם כהלוואת בעלים ובין אם כהשקעה או תשלום לבעלים. מטבע הדברים, מתברר לעיתים כי ההשקעה לא היתה כדאית. והמיזם לא "מתרומם" או שהיחסים בין הצדדים לא עולים יפה. דוגמא לכך הינה פסק דין* שניתן לאחרונה (4.3.20) בבית משפט השלום בירושלים. אשר עוסק בפן מסוים של סוגיה זו ומפאת חשיבותו בחרתי לסוקר בפניכם את עיקריו.
תיאור מקרה – הלוואת בעלים.
באותו עניין עסקה הנתבעת בפיתוח וייצור מוצרי שומשום, והיתה הבעלים של חברה בשם "קסומשום בע"מ". בשנת 2015 היו עסקיה של הנתבעת בקשיים כלכליים. התובעים, אב ובנו, שחיפשו אפיק השקעה כלכלי, בחרו להשקיע את כספם במוצר של הנתבעת. כך קיוו הצדדים שעסקיה של הנתבעת יתרוממו, וכולם ירוויחו.
ביום 27.10.15 חתמו הצדדים על "הסכם מייסדים" לייסוד חברה משותפת. שנועדה להחליף את החברה של הנתבעת. בהסכם המייסדים נקבע שכל אחד מהצדדים ישקיע 300,000 ₪ בחברה כהלוואת בעלים. וכן קבע מנגנון להחזר הלוואת הבעלים. שאמור היה להתחיל לפעול לאחר שהחברה תפיק רווחים בשיעור מסוים.
על-פי ההסכם התובעים היו אמורים לקבל בחזרה את הלוואת הבעלים שנתנו לחברה ולאחר מכן היו זכאים לדיבידנד. הנתבעת, מנגד, הייתה זכאית על-פי ההסכם לשכר חודשי בסך 9,000 ₪. נוסף על דיבידנד וחלוקת רווחים מעת לעת. עד לחודש ינואר 2016 העבירו התובעים לחברה המשותפת סך כולל של כ- 118,000 ₪ כהלוואת בעלים.
אולם, כבר בתחילת הדרך התגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לאופן ניהול החברה. למעורבות ומידת האחריות שמגלה כל אחד מהצדדים כלפי החברה והמוצר. לאור כך, ביום 7.1.16 הגיעו הצדדים להחלטה משותפת לפרק את החברה שהקימו. לאחר הפירוק הגישו הצדדים תביעות הדדיות לפיצוי.
טענות הצדדים – הרמת מסך.
בתביעתם טענו התובעים כי הנתבעת הונתה אותם ושלשלה את כספם לכיסה. או שהעבירה אותו לטובת החברה שבבעלותה בלבד. בנסיבות אלה עתרו התובעים לקבל בחזרה את הכסף שהשקיעו בחברת המשותפת.
מנגד, בתביעה שכנגד שהוגשה מטעמה טענה הנתבעת שהתובעים הפרו את הסכם המייסדים. בכך שלא העבירו את יתרת הלוואת הבעלים. הנתבעת דרשה פיצויים בסך של כ-240,000 ₪. סכום זה כולל השלמת הלוואת הבעלים, פיצוי בסך 42,000 ₪ עבור הפסד נטען בגין השבת ציוד ומכונות, ועוד.
בפסק דינו דן בית המשפט, ראשית, בשאלת אחריותה האישית של הנתבעת. בעניין זה טענה הנתבעת שהיא לא האישיות המשפטית המתאימה להיתבע. ועל התובעים לתבוע את החברה המשותפת.
בעניין זה מבחין בית המשפט בין "הרמת מסך" לאחריות אישית. ומסביר: תכליתה של הרמת המסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לצורך מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות. מאידך, אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי. בשל פעולותיו.
דיון – אחריות אישית.
בית המשפט קובע כי בענייננו הנתבעת נהגה בחוסר תום לב כלפי התובעים. כאשר המשיכה את פעילותה העסקית במסגרת חברת קסומשום. העובדה שהנתבעת נהנתה מכספם של התובעים. מבלי ששיתפה אותם ברווחים הנובעים מהשקעתם הכספית. יש חוסר תום לב וגם עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט קובע כי התנהגותה של הנתבעת מצדיקה הטלת אחריות אישית עליה. בית המשפט ממשיך וקובע כי בנסיבות העניין בהן הוכח חוסר תום לב, אין צורך לחפש עילה להרמת מסך. שכן חוסר תום הלב מקים יריבות אישית ישירה בין הצדדים. ומאפשר הטלת אחריות אישית על הנתבעת.
בית המשפט קובע כי הפרת חובת תום הלב מצידה של הנתבעת הקנתה לתובעים את הזכות לבטל את החוזה. בהתאם לחוק החוזים, עם ביטול ההסכם קמה חובת השבה הדדית. עם זאת, מציין בית המשפט, ישנו קושי משפטי לחייב את הנתבעת בהשבה. שכן הנתבעת לא קיבלה לידיה ממש את הכסף, אלא הכסף ניתן לחברה המשותפת. והועבר לחברת קסומשום שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת מזו של הנתבעת. בנסיבות אלה לא ניתן לחייב את הנתבעת להשיב את מה שלא קיבלה למעשה. (אלא קיבלו החברות מאחוריהן היא עומדת).
חוק החוזים – תרופות בשל הפרת חוזה.
לכן, בית המשפט פונה לסעיף 10 לחוק החוזים הקובע את זכותו של הנפגע מהפרה לתבוע מהמפר פיצויים עבור הנזק שנגרם לו כתוצאה מההפרה. בית המשפט מציין כי הנזק שטוענים לו התובעים הוא הנזק שבהשקעה הכספית שירדה לטמיון כתוצאה מההפרה. כך, אלמלא העבירה הנתבעת את הפעילות העסקית לחברת קסומשום היו יכולים התובעים לקבל בחזרה מהחברה המשותפת את הלוואת הבעלים שנתנו.
פסק דין בנושא הלוואת בעלים.
בית המשפט מדגיש כי שהפיצויים הנתבעים אינם פיצויי הסתמכות כי אם פיצויי קיום. כלומר, אין מדובר בהחזר הוצאות שהוציאו התובעים, אלא במה שהיו משיגים אלמלא הופר החוזה. כך, בהתאם להוראות ההסכם לאחר שהחברה הייתה מתחילה להניב רווחים היו אלה משמשים להחזר הלוואת הבעלים. בנסיבות אלה מקבל בית המשפט את תביעת התובעים ומנגד דוחה את תביעת הנתבעת וקובע כי היא לא זכאית לתבוע ביטול והשבה או פיצויים כלשהם, משום שלא הוכחה הפרה של החוזה מצד התובעים.
*ת"א (שלום י-ם) 60631-10-17 אברהם לקן נ' מיכל לאה מלמד (פורסם בנבו, 04.03.2020)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
