תקופת הקורונה ממשיכה לייצר דילמות משפטיות המגיעות גם לפתחם של בתי המשפט. כבר סקרתי בפניכם בעבר פסקי דין שניתנו לעניין חובת תשלום דמי שכירות בתקופה זו. פסק דין נוסף ניתן לאחרונה (30.7.20), בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. והוא עסק בדרישה להשבת מקדמה ששולמה לאולם אירועים בגין אירוע שלא התקיים בתקופת הסגר. מפאת חשיבות הדברים בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.
תיאור מקרה – ביטול חתונה בתקופת קורונה.
באותו עניין טען התובע כי ביקש לחתן את בתו. ולפיכך פנה יחד עם אבי החתן המיועד אל הנתבעת, שברשותה אולם אירועים. וזאת בבקשה לערוך את האירוע ביום 24.3.2020. ההזמנה בוצעה ביום 22.1.2020. כאשר באותו מעמד שילמו כל אחד מהם מקדמה בסך של 5,000 ₪ וביחד סך של 10,000 ₪. אך לדבריו, לאור מגפת הקורונה והצווים שניתנו על ידי ממשלת ישראל, לא ניתן היה לקיים את האירוע. וזה בוטל על ידי הנתבעת. התובע פנה מספר פעמים אל הנתבעת בבקשה להשבת הסכום ששילם בסך של 5,000 ₪. אך זו סירבה ומכאן התביעה.
טענות הנתבעת – אולם האירועים.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע ואבי החתן חתמו על ההסכם מרצונם החופשי. וזאת מתוך ידיעה ברורה והסכמה מלאה על תנאי התשלום ועל דמי הביטול. בגוף ההזמנה הוסכם והוסבר באופן חד משמעי כי אם יבוטל האירוע, יחובו המזמינים. ביחד ולחוד בדמי ביטול בשיעור של 70% מערכו. וזאת, במידה שלא יימכר האולם המוזמן לאירוע זהה במחירו וגודלו. בעקבות משבר הקורונה נאסרה כליל פעילותה של הנתבעת.
חוסר תום לב.
לטענת הנתבעת, התובע הוא שבחר מרצונו לבטל את החוזה באופן חד צדדי ובחוסר תום לב. שכן לנתבעת הייתה ציפייה סבירה ולגיטימית שהאירוע יידחה עד למועד שיתאפשר לקיימו. עוד נטען – כי התובע ידע שביום 14.6.2020 אמורות להיכנס לתוקף הקלות בתחום הפעילות של הנתבעת. הקלות אשר יתירו לה לחזור ולקיים את פעילותה.
ביטול הסכם בשל הקורונה.
עוד טענה הנתבעת – כי על התובע לפצותה בגין הנזקים הרבים שנגרמו לה עקב הביטול. וזאת משום שהיא כבר התקשרה עם ספקים לאירוע המיועד. ושילמה משכורות, ארנונה, חשמל, ביטוחים וכל הנדרש כדי לשמור על תחזוקה שוטפת של האולם. נטען כי המקדמה ששולמה הינה סכום סביר למול היקף הנזק שנגרם לנתבעת בגין ביטול האירוע. וכן ביחס לתמורה שהייתה אמורה להתקבל אצלה מהאירוע.
חוק החוזים – תרופות בשל הפרת חוזה.
בפסק דינו מפנה בית המשפט לסעיף סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970. שכותרתו "פטור בשל אונס או סיכול החוזה". בית המשפט קובע כי בהתאם להוראות הסעיף, כדי להכיר בטענת "סיכול" נדרשים שלושה תנאים. האחד – כי בזמן המיועד לביצוע החוזה אפשרות הביצוע שובשה באופן יסודי ולא היתה אפשרית. השני – מבחן הצפיות. לפיו בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת (או לראות מראש) על הנסיבות שגרמו לסיכול. והשלישי – אי יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות.
פירוט – הפרת חוזה.
בפסיקה נקבע לעניין התנאי הראשון – ביצוע ההתחייבות אינו אפשרי – כי זה יתמלא רק במצב ספציפי. באם בזמן המיועד אפשרות הביצוע שובשה לחלוטין. הכרה בטענת סיכול לפי התנאי מותנית בכך שהמניעה היא מניעה של קבע. כאשר מניעה זמנית אינה יכולה להביא לכדי התגבשותה של עילת סיכול. באשר לתנאי השני – מבחן הצפיות. נקבע כי השאלה הרלבנטית היא כלום ניתן היה לצפות את התרחשות האירוע המסכל. הגישה הרווחת בפסיקה קבעה, כי כמעט כל אירוע ניתן לצפייה, בחינת "הכל צפוי".
דיון – התנאי הראשון.
בענייננו, באשר לתנאי הראשון. בית המשפט קובע כי במועד שנקבע לקיום האירוע לא ניתן היה לקיימו. וזאת בשל נגיף הקורונה והסגר שהוטל בעקבות מצב התחלואה. בעניין זה טענה הנתבעת כי הייתה מוכנה לקיים את האירוע במועד חלופי. כי זו הייתה הציפייה הלגיטימית שלה. ולכן המפר הוא התובע.
מנגד השיב התובע בדיון שנערך כי מאחר שמשפחתו חרדית ולאור הוראת הרב, לא ניתן היה לדחות את האירוע למועד אחר. וכי הוא נאלץ לקיימו בבית פרטי. ולכן בית המשפט קבע כי מדברי התובע עולה כי בנסיבות העניין ובהיות משפחתו חרדית, מועד הביצוע של אירוע החתונה מהווה מעיקרי חוזה. כך שאי קיום האירוע במועדו הפכה את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי. לכן התנאי הראשון בטענת הסיכול מתקיים.
דיון – התנאי השני.
באשר לתנאי השני, קובע בית המשפט, כי לא ניתן היה לצפות את משבר הקורונה שהינו חריג ביותר. בית המשפט מציין כי אף אם היה ניתן היה לצפות אפשרות כזו, הרי שבוודאי לא ניתן היה לצפות את התקנות והצווים הממשלתיים. אשר אלה צמצמו מאד את הפעילות המשקית וסיכלו באותה תקופה אפשרות לקיום אירועים דוגמת האירוע נושא התביעה.
ובאשר לתנאי השלישי, נקבע כי לא ניתן היה למנוע את הפרת ההסכם.
פסק דין – השבת המקדמה בגלל הקורונה.
לסיכום האמור לעיל קובע בית המשפט כי יש לראות את הנתבעת כמי שהפרה את ההסכם. אם כי בשל נסיבות שלא ידעה ולא הייתה יכולה למנוע. לפיכך, התוצאה הנכונה היא לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה. ובמקרה דנן לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את סכום המקדמה ששילם.
בית המשפט מוסיף ומציין כי ההוצאות בהן נשאה הנתבעת בהוצאות כלליות שאינן קשורות לאירוע שהזמין התובע.
* ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 6110-05-20 יחזקאל מזרחי נ' כתר הרימון מרכז אירועים וכנסים בע"מ (פורסם בנבו, 30.07.2020)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
