לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אחריות לנפילה בשטח הקיבוץ

שאלה: הנני חבר קיבוץ, האם אני זכאי לפיצויים מהקיבוץ בגין נזקי גוף שגרמה לי נפילה בשטח המשק?

 

תשובה: במקרה דומה לשאלתך דן ממש לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב- יפו[1]. באותו מקרה הגישה התובעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לה. לטענתה פסעה באחד משבילי קיבוץ בדרום, ולא הבחינה בהבדלי המפלסים באבני ריצוף השביל. וכתוצאה מכך נתקלה במרצפת בולטת, ו"עפה" קדימה כשלושה מטרים. תוך ניסיון לבלום נפילתה התובעת ספגה חבלות, לטענתה, באזורים שונים בגוף. התובעת טענה, כי הקיבוץ, כבעלים של המקרקעין בשטחם ארעה התאונה, חב חובת זהירות מושגית. שמשמעה כי בין המזיק לניזוק קיימת חובת זהירות כללית. היא טענה כי על הקיבוץ חלה החובה הכללית למנוע סיכונים בלתי סבירים אשר עלולים לפגוע בבאים בשטחו. עוד טענה התובעת כי הקיבוץ חב בחובת זהירות קונקרטית. שמשמעה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה קיימת חובת זהירות בין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי. בגין הנזק הספציפי שהתרחש. נסביר כי על מנת להוכיח את עוולת הרשלנות. התובע צריך להראות, בין השאר, כי המזיק בעניינו חייב בחובת הזהירות המושגית והקונקרטית.

חובת הזהירות.

בית המשפט מצא את עדות התובעת אמינה. לעדותה מצא בית המשפט תימוכין, בין היתר, במסמכים אשר נרשמו סמוך למועד התאונה. שצורפו במסגרת מוצגי התובעת ועדויות נוספות שנשמעו. עוד קבע בית המשפט, כי אין בעובדה שאנשים אחרים לא מעדו או נתקלו בהפרשי המפלסים בין אבני הריצוף בשביל. כדי לשלול את גרסת התובעת. שכן גם כאשר קיים מפגע, לא כל אדם הנמצא במקום נפגע ממנו. בנסיבות המקרה, בשים לב לכך כי הקיבוץ הוא הבעלים ומחזיק המקרקעין בשטחם נפלה התובעת. דומה שאין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר לחובת הזהירות המושגית (הכללית) בה חב הקיבוץ כלפי המשתמשים במקרקעין. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין, בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו.

רשלנות.

לעניין קיומה של חובת זהירות קונקרטית, קבע בית המשפט. כי אמנם נקבע בפסיקה, כי מדרכות אינן שטח סטרילי במישור חלק. ושיפועים קטנים בגובה אינם מקימים חבות של המחזיק. אך במקרה הנדון, מדובר בהפרש גבהים של שני סנטימטרים וחצי. ועל כן, הפרשי גבהים אלו היוו מפגע שעל הקיבוץ היה לתקנו. בפסיקה כבר נקבע, כי באחריות של מחזיק במקרקעין, לרבות קיבוץ, לתחזק את השטחים ולתקנם. על מנת למנוע מקרה בו אדם יכשל בהליכתו ויפגע.

אשם תורם.

לעניין האשם התורם של התובעת, קבע בית המשפט. כי אין מקום, בנסיבות המקרה, להטיל על התובעת אשם תורם. אין לצפות מעוברים ושבים על שבילים להסתכל כל עת מטה לכיוון הרצפה, במיוחד לא באור יום. בית המשפט דן בהרחבה בסעדים שנתבעו. ולבסוף קבע, לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעים, כי שטח הנפילה הינו בתחום אחריותו של הקיבוץ. ולפיכך חלה עליו אחריות לגביו. משכך נקבעה לקיבוץ אחריות בגובה של 40% מהפיצוי. כאשר יתר האחריות התחלקה בין החברה הקבלנית שביצעה עבודות בנייה בקיבוץ. ובין חברת מהנדסים שהופקדה על פיקוח עבודות הבנייה בקיבוץ. נקבע כי כל אחת תישא ב- 20% מהפיצוי לתובעת.

סיכום – נזקי גוף.

לסיכום, במענה לשאלתך ובהתאם למה שקבע ביה"ד בפסק הדין לעיל. נראה כי, ככלל, על הקיבוץ חלה חובת זהירות מושגית כלפי הבאים בשעריו, כל שכן כלפי חברי הקיבוץ. יחד עם זאת יש לבדוק את נסיבות המקרה הספציפי. כדי לבחון האם קמה חובת זהירות קונקרטית בגין האירוע בו נחבלת והאם הקיבוץ פעל ברשלנות.

 

* "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וליטיגציה.

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.


[1] תא (ת"א) 3390-03-10 אורנה שוורץ נ' קיבוץ ניר עם ואח', בפני כב' השופט יובל גזית (פורסם בנבו, ניתן ביום 8.4.2014).

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

Call Now Button