לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

צוואה ומחלת נפש

תיאור מקרה – אי כשירות.

פנתה אליי א', חברת קיבוץ ממרכז הארץ, בגרון חנוק ובעיניה דמעות וסיפרה כי אמה סבלה מבעיות נפשיות. ולכן, דחוף דחוף, יש להתנגד לצוואה שערכה במסגרתה הורישה את כל רכושה דווקא לאחיה. א' חברת קיבוץ שיתופי לא רק שנפגעה עד עמקי נשמתה. אלא שנמוגה תקוותה לסייע באמצעות כספי הירושה לבנה וכלתו אשר אינם חברי קיבוץ. ביקשתי ממנה לעצור רגע על מנת לקבל הסבר שלאחריו תוכל לקבל החלטה מושכלת בדבר הצעדים שיש לנקוט. מפאת חשיבות הדברים ההסבר לגבי צוואת חולה נפש מובא גם בפניכם.

 

צוואה.

כידוע, כל אדם רשאי להחליט כאוות נפשו מה יעשה ברכושו לאחר מותו. הדרך לעשות זאת היא באמצעות צוואה. עולה השאלה מה דין צוואת חולה נפש, כאשר עולה הטענה כי בעת עשייתה סבל המנוח ממחלת הנפש? לצורך מתן תשובה סיפרתי לא' כי בשאלה זו בדיוק דן ממש לאחרונה (15.8) בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. וסקרתי בפניה תוכנו של פסק הדין.

 

צוואה אחרונה.

באותו עניין ציוותה המנוחה, שהלכה לעולמה ביום 16.1.2012, את כל רכושה לבנה. וביחס לבתה ציוותה: "את כל התמונות האחרות שבני לא רוצה. את כל תכשיטיי וכן את יתרת תכולת הדירה, כולל התמונות שיוותרו". לצוואה זו קדמו 4 צוואות אחרות שערכה המנוחה אך הצוואה הקובעת היא המאוחרת בזמן.

 

סכסוך משפחתי.

הצדדים להליך היו ילדי המנוחה: בנה המבקש לקיים את הצוואה, ובתה המתנגדת לבקשה (להלן: "המתנגדת"). טענתה של הבת היא כי האם לא הייתה כשירה לחתום עליה. המתנגדת טענה כי אמה לא היתה מודעת למשמעות חתימתה וסבלה מבעיות נפשיות. עוד טענה המתנגדת כי המנוחה היתה אם לשניים. ואין זה הגיוני כי את רכושה הרב, הנאמד במיליוני שקלים, תשאיר ברובו המכריע לבנה.

 

דיון – חוק הירושה.

בראשית פסק דינו מפנה בית המשפט לסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. זה קובע כי "צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה". בפסיקה נקבע כי פרשנות המילים "להבחין בטיבה של צוואה" תיעשה על פי שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה. השני, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו. השלישי, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו.

נטל השכנוע להיעדר כשירותו של מנוח לערוך צוואה מוטל על שכמו של הטוען לכך. כלומר בענייננו על המתנגדת. בפסיקה הודגש כי נטל השכנוע בסוגיה זו אינו עניין של מה בכך. וכדי לעמוד בו, לא די בהעלאת ספקות בלבד, אלא יש צורך בראיות ממשיות וברורות.

 

היעדר כשירות – צוואת חולה נפש.

לצורך הוכחת הטענה בדבר העדר כשרות ניתן להסתייע בחוות דעת רפואית. זאת באשר למצב המצווה בעת עריכת הצוואה. חוות הדעת במקרים אלו מתבססת רובה ככולה על מסמכים רפואיים. ולא על בדיקה של המצווה שאינו בין החיים עוד. בפסיקה נקבע כי נוכח קושי מובנה זה, אין חוות דעת המומחה מהווה הראיה שאין בלתה. ובית המשפט יכול ויסתייע בראיות נוספות. כגון עדויות של עורכי הצוואה, רופאים שטיפלו במצווה בעת עריכתה. וכן מכרים שהכירו את המצווה וכיוצא בזה. הכלל הוא כי נקודת הזמן הקריטית לבחינת כשירות המצווה היא מועד החתימה על הצוואה. ועל בית המשפט לבחון את מצב המצווה בשעת עשיית הצוואה שקיומה מתבקש.

בענייננו, הצוואה נעשתה ביום 24.11.2008. אולם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מסתמכת על מסמכים רפואיים אחרונים משנת 2001. לפיכך, בית המשפט קובע כי אין הוא יכול להסתייע בה כדי ללמוד על מצבה הנפשי של המנוחה, נכון למועד עריכת צוואתה.

טענת המתנגדת כי "אינסוף הצוואות" שערכה המנוחה, כהגדרתה, מלמדות על העדר כשרות לצוות לא התקבלה ונקבע כי הדבר מלמד דווקא על דפוס ורצון של המנוחה להעניק יותר לבנה, שכפי שהתברר אינו בריא בנפשו. המנוחה הדגישה בצוואות כי אין הדבר נעשה מתוך ניסיון להבטיח את עתידו ועצמאותו הכלכלית לאחר מותה.

 

עיוות השיפוט.

בכל הנוגע לעובדה שהמנוחה סבלה ממחלת נפש, בפסיקה מקבע כי עובדה זו אינה מביאה כשלעצמה לבטלות הצוואה. יש להוכיח כי מחלת הנפש עיוותה את השיפוט הרציונלי של המצווה, באופן שנשללה ממנה היכולת להבחין בטיבה של צוואה. יש להוכיח שעיוות המציאות השפיע במישרין על תוכנה של הצוואה באופן שרצונו החופשי של המצווה נשלל ממנו. כזאת לא הוכח בענייננו.

המתנגדת הוסיפה וטענה כי גם תוכנה "ההזוי" של הצוואה, היינו חלוקה מקפחת במיוחד של נכסיה, מוביל למסקנה בדבר אי כשירות של המנוחה. זאת, בהתחשב בכך שהיחסים בין המנוחה לבינה היו תקינים לאורך השנים ובהתחשב בכך שרכוש המנוחה היה גדול דיו כדי להשביע את רצון שני ילדיה אף בחלוקה לא שווה. המתנגדת טענה כי לא היתה למנוחה סיבה הגיונית כלשהי להשפיל או להעניש אותה אלא אם כן היתה המנוחה פסיכוטית ומנותקת מן המציאות.

 

פסק דין.

לעניין טענה זו מציין בית המשפט כי הוא מבין ללבה של המתנגדת, שכן אמנם תוכן הצוואה קשה לעיכול. בוודאי שעה שבין האם לבתה התקיימה מערכת יחסים חמה. יחד עם זאת, אין תפקידו של בית המשפט למתוח ביקורת על סבירות רצונו של מנוח, כל שכן להחליף את שיקול דעתו, שעה שלא הוכח בפניו כי קיים פגם בשיקול דעתו. רצונו של אדם כבודו. אף אם מדובר ברצון חסר היגיון, מקפח ופוגע.

 לפיכך, משלא הוכח אחרת, למנוחה עומדת חזקת הכשירות חרף הפרעת הנפש ממנה סבלה. לאור כך נדחתה ההתנגדות וניתן צו לקיום הצוואה.

 

*תע (משפחה – חי') 256-05-12 עיזבון המנוחה ר' א' נ' ל' נ', בפני כב' השופטת שלי אייזנברג (פורסם בנבו, 15.8.2016).

המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת או ייעוץ. הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם ציינו אחרת.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

התיישנות בנזיקין

מושכלות ראשונים המה כי טרם הגשת תביעה או עם קבלת תביעה יש לבחון את סוגיית ההתיישנות. ככל שבית המשפט יקבל טענה זו הרי שהדבר יוביל

קביעת גבול בין נחלות

כיצד ניתן להוכיח גבול היסטורי בין נחלות? האם פסק דין שניתן בסכסוך שכנים אחד במושב מחייב גם לגבי סכסוך שכנים אחר? גבול בין נחלות. לא

Call Now Button