לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פינוי פסולת חקלאית/ עו"ד איילת רייך מיכאלי, נוטריון מגשרת ובוררת

פינוי פסולת חקלאית

פסולת חקלאית היא הפסולת הנוצרת בפעילות החקלאית ובתוכה פסולת אורגנית – פרש, פגרים ופסולת צמחית, ופסולת אי-אורגנית – פלסטיק ושאריות חומרי הדברה. בהתאם לאתר המשרד להגנת הסביבה, כמות הפסולת החקלאית לסוגיה מצטברת ליותר מ-3 מיליון טון בשנה. סדר גודל הדומה לזה של הפסולת העירונית בישראל. פסולת חקלאית שאינה מטופלת עלולה לגרום למפגעים קשים. מדובר בבעיות של ריחות רעים, זבובים, העברת מחלות, זיהום קרקע, מים ואוויר.

אתר לפינוי פסולת חקלאית.

פסק דין ניתן לאחרונה (14.10.20)* בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. הדיון עסק בשאלה האם על המועצה מוטלת חובה להקים בתחומה אתר לפינוי פסולת חקלאית? בשל העובדה כי חלק ניכר מתחום עיסוקם של הקיבוצים הינו בחקלאות, בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו של פסק הדין.

תיאור מקרה – פסולת חקלאית במושב.

העותר באותו עניין הוא חקלאי חבר מושב. העותר טען כי כיום עורמים החקלאים את הפסולת החקלאית שלהם במקומות שונים בתוך המושב. חלקם אף מבעירים את הפסולת, הכוללת יריעות ניילון. המצב הוא בבחינת: "איש הישר בעיניו יעשה". העותר ביקש מבית המשפט לחייב את המועצה להקים בתחומה אתר לפינוי פסולת, וכן להפעילו, ולתחזקו. ולפנות את כל הפסולת החקלאית שבתחומה לאותו אתר.

טענות הנתבעת – המועצה האיזורית.

מנגד טענה המועצה, כי יש לדחות את העתירה. לטענתה, אין הוראת חוק המחייבת אותה להקים על חשבונה אתרים לפינוי פסולת ביישובי המועצה. ואין הוראה חוקית, המחייבת אותה להקים אתר לפינוי פסולת חקלאית אחד מרכזי, לכל יישובי המועצה.

דיון – צו המועצות המקומיות.

בפסק דינו מפנה בית המשפט תחילה לסעיף 63 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות). תשי"ח-1958. צו זה מפרט את סמכויותיה של מועצה אזורית בתחומיה. סעיף זה מפרט בין השאר את סמכויות המועצה בתחומי התברואה: לפעול לסילוק ומניעה של מפגעים תברואתיים בתחומיה, בין היתר כדי לשמור על בריאות הציבור. בעניין זה אף קבע בית בית המשפט העליון כי למועצה האזורית לא רק קנויה סמכות לבער ערימות אשפה ופסולת. חובה היא המוטלת עליה לעשות לסילוק המיפגע. ואם תחדל ולא תעשה את המוטל עליה, תחוייב המועצה בידי הרשויות המוסמכות לעשות שימוש בסמכותה ולקיים את חובתה.

חוק שמירת הניקיון.

בית המשפט מפנה גם לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984. חוק זה מטיל על הרשות חובה להסדיר פינוי פסולת, אך אינו מטיל עליה חובה להקים אתר בשטחה דווקא. היא רשאית לקבוע אתר סילוק פסולת בתחום שיפוט רשות מקומית אחרת, בתיאום עם אותה רשות.

סילוק מפגעים סביבתיים.

לבסוף קובע בית המשפט כי החיקוקים והפסיקה אמנם תומכים בטענת העותר.  זאת בדבר החובה המוטלת על מועצה אזורית, לפעול לסילוקם ולמיגורם של מפגעים סביבתיים לסוגיהם. כולל פסולת ביתית ופסולת חקלאית. זאת באמצעות: "איסוף הפסולת מתחומיה של הרשות; קביעת אתרים לצבירתה של הפסולת והבאתה של הפסולת אל אותם אתרים; טיפול ראוי ומבוקר באתרי הפסולת". אולם, קובע בית המשפט, אין בהוראות אלה הטלת חובה על רשות מקומית להקים אתר לפינוי פסולת בתחומה.

אתר הטמנת פסולת בתום המועצה.

בית המשפט ממשיך וקובע כי בענייננו דווקא פועל בשטח המועצה אתר להטמנת פסולת מעורבת. והאתר קולט גם פסולת חקלאית. על כן, גם אילו חלה על המועצה חובה להקים אתר פסולת בתחומה, הרי שהיא עומדת בחובה זו. בשל עצם קיום האתר האמור בתחומה.
מעבר לאמור, בית המשפט פוסק כי בענייננו הסמכות לטיפול בפסולת שאינה פסולת ביתית הואצלה לוועד המקומי של המושב. וזאת על פי בקשתו של הועד. האצלת סמכות זו אושרה כדין במליאת המועצה.

הוראות עזר של המועצה האזורית.

המועצה אף הפנתה להוראות חוקי העזר שלה. אלה מטילים את האחריות על הטיפול בפסולת חקלאית, על החקלאים עצמם. בעניין זה מפנה בית המשפט אף לדו"ח שהוכן במשרד להגנת הסביבה בשנת 2019. במסגרת הדו"ח מצוין, כי במצב הקיים לא מוטלת חובה ליצירת הסדר פינוי לפסולת על הרשות המקומית. בסופו של דבר, ההמלצה בדו"ח היא לא להטיל את חובת הפינוי על הרשות המקומית, אלא על "יצרן הפסולת" – החקלאי. וזאת תוך ישום העקרון הסביבתי של "המזהם משלם".

אחריות המועצה.

לבסוף, בית המשפט מציין כי המועצה, על פי טענותיה, אינה מתנערת מעיסוק בטיפול בפסולת החקלאית. היא פועלת בעניין על פי יכולתה ותקציביה. המועצה פירטה, כיצד היא מלווה את היישובים החקלאיים במועצה בתכנון ובהקמת המפח"קים. (נקודת איסוף יישובית לפסולת חקלאית). וזאת על פי תכנית האב לטיפול בפסולת חקלאית. היא אף מסייעת תקציבית, ככל שיש באפשרותה לעשות כן.
לאור האמור לעיל קובע בית המשפט כי הגם שמועצה אזורית נדרשת להסדרת הטיפול בפסולת בתחומה, הרי שלא הוצגה הוראת דין, שמכוחה ניתן לחייב את המועצה בהקמת אתר פסולת נוסף במועצה (מעבר לאתר הקיים), או בהקמת תחנת מעבר לפסולת במושב עצמו.

פסק דין.

בית המשפט מדגיש כי אמנם המצב במושב לעניין השלכת פסולת חקלאית מצריך תיקון. ואכן נדרש לצורך כך שיתוף פעולה של גורמים שונים, לרבות המועצה והמושב, לפתרון הבעיה. עם זאת, לא נמצא בהתנהלות המועצה ובאופן פעולתה למציאת פתרון, פגם. כולל כזה אשר עשוי להצדיק התערבות בית משפט. לפיכך, העתירה נדחית.

*   עת"מ (מינהליים ב"ש) 32473-11-19 שמעון מגן נ' המועצה האזורית אשכול. (פורסם בנבו, 14.10.2020).

* המידע המופיע הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים. בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי , דיני עבודה וליטיגציה. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL. ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

דיני מכרזים

קיבוצים, במסגרת הניהול השוטף של עסקיהם, ניגשים מעת לעת למכרזים בתחומים שונים. קיימת חשיבות רבה למלא את טפסי המכרז כהלכה. בחרתי לסקור בפניכם את עיקרי פסק דין

Call Now Button