התערבות בית המשפט בפסק משקם

המשקם קבע כי החבר אינו חב בחוב כספי למושב. האם יתערב בית המשפט העליון בפסק המשקם?

משקם.

רבים מחברי המושבים הנם צד להליכים המנוהלים בפני המשקם. ולא אחת, במסגרת הליכים אלה נדון חובם לאגודה.  ישנם גם מקרים בהם קובע המשקם כי חוב החבר לאגודה לא הוכח. ולכן החבר אינו חב בסכום כלשהו לאגודה. וזאת הואיל ואין להסתפק בטענה כי קיים חוב אלא על האגודה להוכיחו. ממש לאחרונה ניתן פסק דין (2.11.14) בבית משפט העליון, מפי כב' השופט י' דנציגר*. אשר עסק בשאלה האם בית המשפט העליון יתערב בפסק משקם. הקובע כי החבר אינו חב בחוב כספי למושב.

תיאור מקרה – חוב כספי של חבר מושב.

באותו מקרה דובר בהליכים אשר החלו לפני זמן רב. לאור טענת המושב, כי אחד החברים חב לו חוב כספי. בשנת 1987 מינה רשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") בורר יחיד. על מנת שיכריע בתביעה הכספית שהגיש המושב נגד החבר. בשנת 1989 נתן הבורר הראשון פסק בוררות שהורה על מחיקת התביעה נגד החבר. המושב הגיש ערעור על הפסק לרשם, שהורה להחזיר את התיק לבורר. עקב אי התייצבותו של החבר לדיון המחודש בתיק, נתן הבורר פסק בורר שני בשנת 1991. בו נקבע, כי על החבר לשלם למושב סך של 254,398 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

העברה למשקם.

בשנת 2001, בחלוף כעשר שנים לאחר מתן פסק הבורר השני, הגיש לפתע החבר ערעור על פסק הבורר השני. וטען כי פסק זה הגיע אליו לפי זמן קצר, וזאת משום ששכר הבורר שולם רק במועד זה. החבר ביקש לבטל את פסק הבוררות השני וכן להעביר את הדיון בתביעה למשקם, אשר דן בענייני המושב וחבריו. לאור חקיקתו של חוק ההסדרים במגזר החקלאי, תשנ"ב-1992 (להלן: "החוק"). בקשה זו התקבלה והתיק הועבר אליו. בשנת 2010 הכריע המשקם, כי החבר אינו חב סכום כלשהו למושב.

החלטות המשקם.

המשקם ציין בהחלטתו, בין היתר, כי ספר הנהלת החשבונות שהגיש המושב להוכחת טענותיו הוא "ישן נושן. המורכב מדפי מחשב המתויקים בתוך קלסר". בנסיבות אלה נחה דעתו כי אין ללמוד מספר הנהלת החשבונות דבר וחצי דבר על דרישת החוב נגד החבר. ובוודאי שאין להסיק ממנו מסקנה לפיה עלה בידי המושב להוכיח קיומו של חוב. לבסוף קבע, כי יתן פסק סופי בקרוב, אך בפועל הוא מעולם לא נתן פסק סופי.

משקם חדש.

רק בשנת 2012, בחלוף שנה וחצי מהחלטת המשקם, הגיש המושב מסמך. שכותרתו: "התנגדות למתן פסק משקם סופי ובקשה לקיום דיון בעניינו של החבר". בקשה זו הובאה לפני משקם חדש. אשר קבע כי בחינת החלטת המשקם הקודם משנת 2010, מביאה למסקנה שמדובר למעשה בפסק סופי. המורה על מחיקת דרישת החוב. משכך, היה על המושב להגיש "בקשה לביטול פסק המשקם" במועדים הקבועים בחוק. אולם המושב לא פעל כאמור. עוד קבע המשקם החדש כי יש לדחות את הבקשה. בשל חוסר סמכותו לשמש ערכאת ערעור על פסק המשקם הקודם.

ערעור על החלטת המשקם.

על החלטה זו הגיש המושב לבית המשפט המחוזי "בקשה לביטול פסק המשקם" על בסיס מספר עילות. וביניהן: חריגה מסמכות והתעלמות מראיות; לא ניתנה למושב הזדמנות לטעון את טענותיו; קיומה של טעות גלויה על פני הפסק; ועוד. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול הפסק/ תוך שהוא דן בכל אחת מן העילות ודוחה אותן אחת לאחת.

ערעור לבית המשפט העליון.

המושב לא אמר נואש גם הפעם. ועל פסק דינו של המחוזי הגיש בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. אלא שאף את הבקשה הזו של המושב דחו. תוך שבית המשפט העליון חוזר על ההלכה הפסוקה. לפיה רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות קיימת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית. משפטית או ציבורית. החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. או במקרים בהם צריכים התערבות של בית המשפט העליון משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. כב' השופט דנציגר קבע כי טענות המושב עוסקות בנסיבותיו הקונקרטיות של הסכסוך בין הצדדים. וביסודן הן טענות בעלות אופי ערעורי, אשר אינן מצדיקות רשות ערעור. על אף ניסיונו של המושב "לעטוף" טענותיו ב"עטיפה" משפטית עקרונית. הרי שהלכה למעשה לא מתעוררת במסגרת הבקשה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית. כמו כן לא מצא בית המשפט כי עשו למושב עיוות דין המצדיק התערבותו בפסק המשקם. או בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אופי הטענות.

אף לגופו של עניין קובע כבוד השופט דנציגר כי טענותיו של המושב מתייחסות לאופן הפעלת שיקול הדעת של המשקם, ואלו כאמור טענות בעלות אופי ערעורי במהותן, אך הן אינן מצדיקות את ביטול פסק הבורר (אשר מוגבל לעילות מסוימות הקבועות בחוק כגון: חריגה מסמכות, אי מתן הזדמנות נאותה להביא ראיות, פגיעה בתקנת הציבור ועוד). עוד קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי משקמים, והדברים יפים, מכוח קל וחומר, לגבי בית המשפט העליון. לבסוף קבע ביהמ"ש העליון, כי בשים לב למכלול נסיבות העניין, אין מקום, בחלוף שנים רבות, להתערב בקביעת המשקם ולפתוח מחדש את הסכסוך. בית המשפט לא התרשם, כי זהו מקרה שבו היה עיוות דין למושב, ובוודאי שזו אינה תשתית עובדתית המקימה עילה על פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

* רעא 5921/14 עמקא-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' אבירם בנימין (פורסם בנבו, 2.11.2014).

   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור".