לא אחת אני נשאלת על ידי מרכזי משקים בקיבוצים המיוצגים על ידי משרדי – איך החלטת לאיזה בית משפט להגיש את התביעה?. ואני מסבירה – אדם או גוף לא רשאי לבחור כאוות נפשו את בית המשפט בו יידון עניינו. הדין קובע הן את הסמכות העניינית של בתי המשפט. (היינו לאיזו ערכאה מוקנית הסמכות לדון בעניין משפטי מסוים – בית משפט שלום, מחוזי, עליון וכו'). והן את הסמכות המקומית (היינו אזור השיפוט אליו ניתן לגשת).
הואיל ושאלת הסמכות העניינית הינה גורלית. שכן פנייה לערכה לא נכונה עלולה להוביל לסילוק התביעה על הסף. מצאתי לנכון לסקור בפניכם החלטה שניתנה ממש לאחרונה ועסקה בסוגיה זו של בחירת בית משפט*.
תיאור מקרה – קיבוץ נגד יורשים.
באותו עניין דובר בתביעה שהגיש קיבוץ, לבית המשפט השלום בעפולה. נגד בניה של חברת הקיבוץ המנוחה. במסגרת התביעה ביקש הקיבוץ כי בית המשפט יצהיר, שלאחר מותה של המנוחה. אין לבניה זכויות כלשהן בדירה שהיתה בשימוש אימם המנוחה. וזאת בהתאם לתקנון הקיבוץ ולחוזה החכירה המעידים על הזכויות הקנייניות של הקיבוץ בכל הדירות בקיבוץ.
רמ"י.
הקיבוץ טען בתביעתו כי הוא הבעלים של המקרקעין המצויים בקיבוץ והמחובר להם. מכוח הסכם חכירה לדורות שנחתם בין הקיבוץ ובין רשות מקרקעי ישראל. הקיבוץ הבהיר כי טרם הושלם תהליך שיוך הדירות לכל אחד מחברי הקיבוץ. ומשלא הושלם, הרי שהיחסים בין הקיבוץ לבין חבריו מוסדרים בתקנון הקיבוץ. מכוח תקנון הקיבוץ אין לחברי הקיבוץ זכויות בנכסים שהקיבוץ מעמיד לשימושם. וכי בכל מקרה של סיום שימוש בנכסים מצד החבר, חוזרים הנכסים לחזקתו של הקיבוץ. לאור האמור טען הקיבוץ כי לאחר פטירת המנוחה, זכות השימוש והחזקה בדירה שבה היא התגוררה בחייה, חוזרות לידי הקיבוץ. משלא פעלו ילדיה לפינוי חפצי אימם המנוחה מהדירה, פנה הקיבוץ בתביעה זו. לצורך קבלת הסעד ההצהרתי המבוקש כאמור.
דחיה על הסף.
עוד בטרם הגישו הנתבעים את כתב הגנתם, פנו אלה בבקשה לדחיית התביעה על הסף. מחמת חוסר סמכות עניינית. לטענת הנתבעים, על מנת שבית משפט יוכל להצהיר כי אין להם זכויות קנייניות בנכס. וכפועל יוצא אין להם זכויות מסוג חזקה ושימוש בדירה. עליו לברר תחילה באם יש להם זכויות כלשהן בנכס. ועליו להכריע בנושא הבעלות על הדירה. נושא שכלל אינו בסמכותו של בית משפט השלום, אלא של בית המשפט המחוזי.
סמכות בית המשפט.
בפסק דינו חזר בית המשפט על ההלכה הידועה. לפיה "סמכות בית המשפט לדון בעניין נקבעת על פי הסעד שאותו מבקש התובע". תהא עילת התביעה אשר תהא. כלומר, יש לבחון מה מבקש התובע במסגרת התביעה. מבחן הסעד נועד ליצור ודאות בשאלה המקדמית של סמכות השיפוט העניינית. זהו מבחן טכני בעיקרו, ועל כן ברור ויציב. בית המשפט העליון התייחס בפסיקותיו למקרים בעייתיים. בהם עותר התובע למספר סעדים הנוגעים כולם לעניינים שבמקרקעין. זאת, כאשר אחד הסעדים (או יותר) נמצא בסמכותו של בית משפט אחר. במצב כזה הפעיל בית המשפט את מבחן "הטפל הולך אחר העיקר". אשר משמעותו הינה, כי כאשר ניתן להגדיר את אחד הסעדים כסעד 'טפל', הרי שניתן לבקשו בבית המשפט המוסמך ליתן את ה'סעד העיקרי'. (על אף שככלל אין לו סמכות לדון ב'סעד הטפל'). במאמר מוסגר יצוין כי מטבע הדברים הקביעה איזה מבין שני הסעדים הוא העיקרי, ואיזהו הטפל, מעוררת לעיתים קושי. הנובע מן העמימות הרבה המאפיינת את יישומו.
זכות קניינית בדירה.
בענייננו, בית המשפט קובע כי בחינת כתב התביעה מעלה כי הקיבוץ עותר לסעד הצהרתי ולפיו גם זכויות הבעלות וגם זכויות החזקה בדירה הן שלו וכי לנתבעים אין כל זכות קניינית בדירה, לרבות זכויות חוזיות ו/או זכות להחזיק ולהשתמש בדירה. כלומר, בתביעתו עותר הקיבוץ גם לסעד הצהרתי הנוגע לזכויות קנייניות ולנושא הבעלות וגם לסעד הנוגע לזכויות החזקה והשימוש בדירה נשוא התובענה.
הדין קובע כי סעד הצהרתי שעניינו הצהרה על זכויות בעלות או חכירה לדורות במקרקעין, הינו בסמכות בית המשפט המחוזי, ואילו סעד בעניין הזכות להחזיק ולהשתמש בדירה מצוי תחת סמכותו של בית משפט השלום.
"הטפל הולך אחר העיקר".
כאשר עסקינן בשני סעדים במקרקעין, שכל אחד מהם בסמכותו של בית משפט אחר ושונה, יש להחיל כאמור את הכלל ההלכתי, שלפיו "הולך הטפל אחר העיקר".
בחירת בית משפט.
בית המשפט קובע כי דרישתו העיקרית של הקיבוץ בכתב התביעה היא להצהיר על זכויות הבעלות הדירה. לפיכך נקבע כי הסעדים המבוקשים בכתב התביעה, המעוררים שאלות הקשורות לזכויות הקנייניות של הצדדים, ראוי שייבחנו כולם ע"י בית המשפט המוסמך, שהינו בית המשפט המחוזי.
אי סילוק התביעה על הסף.
זה המקום לציין כי בית המשפט לא ראה לנכון לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית והעדיף להשתמש בסמכותו להעברת התיק לבית המשפט המחוזי. זאת, בהתאם להלכה לפיה מקום שניתן לתקן את הפגם ולא לסלק על הסף את התובענה יש לעשות כך.
54678313
* ה"פ (שלום-עפ') 26058-07-15 בית קשת- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' עדו נתן (פורסם בנבו, 7.8.2016).
המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך. הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם נרשם אחרת.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
