לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

זכויות בחזרה מחופשת לידה/ איילת רייך-מיכאלי, עו"ד

משרדי מעניק לקיבוצים, למועצות אזוריות ולגופים רבים אחרים, ייעוץ משפטי בדיני עבודה. סוגיה שחוזרת שוב ושוב אצל הלקוחות, הן מעסיקים והן מועסקות, היא – מהן זכויות עובדת שחזרה מחופשת לידה. בפרט מרבים הלקוחות לשאול על חובתם, כמעסיקים, להתאים את תנאי העבודה עבור העובדת. אשר בתום חופשת הלידה שבה לעבודתה. בסוגיה שכיחה זו עסק פסק דין* שנתן לאחרונה (25.10.18) בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. ואסקור בפניכם את עיקריו.

תיאור מקרה – עבודה במעבר תרקומיא, וחזרה מחופשת לידה.

הנתבעת באותו עניין היתה חברה אשר נותנת שירותי אבטחה למדינת ישראל במעבר תרקומיא. המעבר הינו ממערב לחברון, במקום רחוק יחסית מישובים ישראלים ואין אליו וממנו תחבורה ציבורית סדירה.
התובעת עבדה בחברת האבטחה במשך כשלוש שנים כעוזרת אישית של אחראי המעבר. לאחר שיצאה לחופשה לאחר לידה ובטרם חזרתה, ביקשה כי יארגנו לה הסעה. אשר בעזרתה תהיה יכולה להמשיך לעבוד בחברה תוך התחשבות בלידת בתה.
בעניין זה הציעה החברה שני פתרונות: הראשון, שהתובעת תגיע בכוחות עצמה לקריית גת ומשם תגיע עם הסעה. השנייה, שהתובעת תגיע ברכב פרטי עד למעבר. חברת האבטחה התחייבה לשאת בתשלומים עבור הנסיעות של התובעת בכל אחד מן הפתרונות שהציעה.

התפטרות.

לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות התפטרה התובעת. וכעבור תקופת מה הגישה תביעה כנגד חברת האבטחה. שעניינה פיצויים בגין אופן סיום העסקתה. ובגין עוד זכויות שלטענתה לא שילמו לה.
בכתב התביעה טענה התובעת, בין השאר, כי ההצעה שהציעה לה החברה לא היתה רלוונטית באותו השלב. לאור העובדה שההסעה יצאה מקריית גת השכם בבוקר. עניין זה הצריך ממנה לצאת ממקום מגוריה. בשעה שלא אפשרה לה להמשיך ולטפל בבתה התינוקת בצורה טובה.

דיון – אפליית נשים.

בפסק דינו קובע בית הדין כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליית נשים מחמת היותן אימהות. יחד עם זאת, בית הדין קובע כי אין בידו לקבל את טענת התובעת. לפיה על המעסיקה היה לדאוג להסעה שתיקח אותה מביתה בשעה אשר מתחשבת בצורך שלה להניק את בתה. חברת האבטחה אפשרה לתובעת לבצע את מטלותיה ההוריות תוך הגעה בכוחות עצמה לעבודה ותשלום על כך. בית הדין קובע כי הצעה זו היא סבירה ומאוזנת. ואי אפשר לומר עליה כי בכך מנעה החברה המעסיקה את חזרתה של התובעת לעבודה. או הפלתה אותה מחמת היותה הורה. 

דיון כללי בחזרה מחופשת לידה.

בית הדין מדגיש עם זאת, כי קביעה זו ספציפית למקרה הקונקרטי. ואין היא יפה לכל המקרים שבהם נשים חוזרות למעגל התעסוקה לאחר חופש לידה. במקרים ובנסיבות שונים יכול שתחול על המעסיק החובה לעשות שינויים אקטיביים במקום העבודה. לצורך קליטת נשים השבות מחופשה לאחר לידה.

לאור זאת, קבע בית הדין כי התובעת אינה זכאית לקבל את הפיצויים אותם תבעה. מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

פיצויים.

בית הדין ממשיך לדון בטענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין ביטול זמן נסיעה במשך תקופת העסקתה. בעניין זה קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה זמן הנסיעה ממקום מגורי העובד לעבודה ובחזרה ממנו. אינו כלול בשעות עבודה המזכות בשכר. החריג לכלל זה הוא הסכמה בין המעסיק לעובד כי יכירו בשעות הנסיעה כשעות עבודה לצורך שכר. בענייננו טענה התובעת כי בעת קליטתה לעבודה אמרו לה שבכל עיכוב מעבר לשעה בנסיעה למקום העבודה יכירו כזמן עבודה. וכי חלק מהעובדים אף קיבלו תשלומים בעבור עיכובים שכאלה. על כן, לטענתה, עסקינן בנוהג שהיה קיים בין הנתבעת ובין עובדיה. לאחר שמיעת הראיות קובע בית הדין כי היא לא הוכיחה את קיומו של נוהג זה. ודחה גם רכיב זה בתביעה.

"חלף הודעה מוקדמת".

בית הדין ממשיך ודן בדרישתה של התובעת לקבלת כספים בגין "חלף הודעה מוקדמת". מנגד טענה הנתבעת כי דווקא היא זכאית לכך, היות והתובעת התפטרה ללא הודעה מקדימה. חברת האבטחה ביקשה לקזז את חלף ההודעה המוקדמת מכל סכום שיפסוק בית המשפט לטובת התובעת.

התפטרות בחזרה מחופשת הלידה.

בית הדין קובע כי מקום בו בחרה התובעת להתפטר, אין היא זכאית להודעה מוקדמת. יחד עם זאת, אין מקום לחייב את העובדת במתן הודעה מקדימה למעסיק, מקום בו היא מתפטרת על רקע רצון לטפל בביתה. שכן תנאי העבודה ובכלל זה מערך ההסעות של המעסיק אינו מתחשב בכך. גם אם היה מקום לסבור כי במקרה שלפנינו העובדת יכלה להבין ויתכן אף שהבינה עוד טרם סיום החופשה. כי יהיה זה בלתי אפשרי עבורה לשוב לעבודה. בתנאי ההסעה שהיו לה טרם הלידה. הרי שעדין אין בכך כדי לחייבה במתן הודעה מקדימה. כאשר לא יכלה בפועל לעשות זאת. בשל חוסר היכולת להשתמש בהסעות הקיימות שהמעסיק מעמיד. על כן, דחה בית המשפט את התביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת, הן במסגרת התביעה של התובעת והן כטענת הקיזוז של הנתבעת.

פסק הדין.

בסופו של דבר, לאחר דיון בכל יתר רכיבי התביעה, מחייב בית הדין את הנתבעת לשלם לתובעת סך של כ-4,000 ₪ בלבד בשעה שאת התביעה הגישה על סכום של 200,000 ₪. בשל תוצאה זו דווקא התובעת היא זו שהיתה צריכה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

*סע"ש (אזורי ב"ש) 11838-01-15 שירן עבדיאן נ' שלג לבן (1986) בע"מ (נבו, 25.10.2018).

* המידע במאמר הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת או ייעוץ.
   = "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL. ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

פרישה ממשא ומתן

זכרון דברים. פנה אליי חבר באחד הקיבוצים שאני מייצגת וביקש- תקדישי טור לזכרון דברים. האם הוא מחייב? האם ניתן לבצע פרישה ממשא ומתן לאחר חתימה על

Call Now Button