הסבת לולים לשימוש שאינו חקלאי

בשנים האחרונות אנו עדים לכך כי חברי מושב הנוטשים את ענף הלול, בין מכורח המציאות ובין מבחירה. מוצאים אלטרנטיבה מכניסה ללולים שברשותם באמצעות הסבתם. ושימוש בלולים למטרות: אחסנה, ייצור, מסחר וכדו'.

דעו לכם- הסבה זו אינה עניין של מה בכך. לאחרונה ניתן בבית משפט השלום בירושלים פסק דין מקיף. העוסק בשאלת חוקיות הסבת השימוש החקלאי בלולים. במסגרת פסק הדין ניתן צו מניעה כנגד 36 מחברי מושב אורה. האוסר עליהם שימוש בלוליהם למטרות שאינן חקלאיות[1]. כמי שמלווה את העוסקים בענף הלול על שלוחותיו השונות. מצאתי כי יש חשיבות להאיר עת עיניהם של אלו שנפלטו מהענף. ונאלצו למצוא מקור פרנסה חלופי ללוליהם.

התביעה הוגשה על ידי מינהל מקרקעי ישראל. אשר טען, בין השאר, כי השימוש הנעשה בלולים מהווה הפרה של חוזה המשבצת, הוראות החוק, וכן עשיית עושר ולא במשפט. מהטעם כי הנתבעים אינם משלמים דמי שימוש בגין השימוש הלא חקלאי במקרקעין. לטענת המינהל היה על הנתבעים להסדיר מראש את השימוש הלא חקלאי בלולים. ולקבל הסכמה מפורשת מהמינהל לשימושים אלו. כמו כן היה על הנתבעים לשלם את דמי השימוש. המתחייבים מהשימוש הלא חקלאי.

 

הנתבעים טענו כי ניתנה להם הבטחה. כי לא יידרשו לשלם דמי שימוש עבור השימוש הלא חקלאי בלולים. על הבטחה זו למדו הנתבעים, לטענתם, מאלו: הרפורמה בענף הלול וביטול מכסות ההטלה שגרמו להם לאובדן יכולת פרנסה מחקלאות; תוכניות מתאר שהוכנו ואושרו, עליהן חתם המינהל; ומהחלטות מועצת מקרקעי ישראל. ופעולות שונות של המדינה שהביאו להסדרת הפעילות הלא חקלאית בנחלות שבמושבים.

 

בית המשפט לא קיבל טענה זו. וקבע כי דרישת המינהל לפיה השימוש הנעשה בלולים למטרה לא חקלאית ייעשה בהסכמתו ולאחר תשלום דמי שימוש. מיושמת באופן שוויוני ביחס לכל בני המושבים. וכי כלל לא הוכח שניתנה הבטחה. ובוודאי שלא הוכחה הבטחה מפורשות וברורה שאין ספק לגביה. כך, הנתבעים לא הביאו אף ראיה. הקושרת בין ביטול המכסות לבין הסדרת השימוש בלוליהם למטרה לא חקלאית. באשר לשינוי תכניות המתאר. קבע בית המשפט, בהפנותו להחלטה 1101 של מועצת מקרקע ישראל, כי המינהל אכן הסכים לשינוי בתוכנית המתאר. אולם הסכמתו מהווה אך הסכמה לשינוי הייעוד מבחינה תכנונית. אין בהסכמה זו כדי להוות ויתור על הדרישה כי הנתבעים יעמדו בכל תנאי החלטה 1101. ובהם תשלום דמי שימוש. 

לגבי הליכים והחלטות קודמות נקבע כי אלה עסקו בהסדרת הפעילות הלא חקלאית בכל המושבים. ולא הוכח הסדר חריג וייחודי דווקא למושב אורה. כמו כן בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעים בדבר חוסר יריבות בינם לבין המינהל. בית המשפט קבע כי עצם בעלותו של המינהל בקרקע מקימה יריבות בינו לבין כל מי שמחזיק בקרקע, לרבות הנתבעים.

 

לאור כך ניתן צו מניעה האוסר על שימוש למטרה לא חקלאית בלולים. עוד ניתן צו המצהיר כי על הנתבעים לשלם בגין השימוש הלא חקלאי שעשו בלולים.

 

לסיכום, יש להיות ערים לכך כי השתנו הזמנים והמדינה עומדת על קבלת חלקה עת נעשה שימוש אחר באדמות שהקצתה למטרה חקלאית. על מנת להימנע מחשיפה לתביעה על העושים שימוש שאינו חקלאי. לוודא כי הסבת הלולים קיבלה את הסכמתו של המינהל ועומדת בתנאי החלטה 1101, לרבות תשלום דמי השימוש.

 

* "איילת רייך – משרד עורכי דין וגישור" מתמחה בקיבוצים,מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי    וליטיגציה.

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.