לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

בטיחות בעבודה – חובות המעביד / מאת: איילת רייך-מיכאלי, עו"ד ונוטריון, בוררת ומגשרת

המושב, כמעסיקם של עובדים, מחוייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בגין העובדים. יחד עם זאת חשוב לזכור, כי התשלום לביטוח הלאומי לא "מגן" על המושב מפני תביעה של עובד בגין תאונת עבודה. אדרבא, אם יימצא כי המושב התרשל באופן שגרם נזק לעובד. יחוייב המושב (או חברת הביטוח שלו) לשפות את העובד על נזקו. כאשר התגמולים שקיבל העובד מביטוח לאומי, ככל שקיבל, יופחתו מהסכום בו יחוייב המושב.
דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דין שנתן לאחרונה* (18.3.19) בית משפט השלום בחיפה.

תיאור מקרה – עובד בחברה חקלאית.

באותו עניין עבד התובע כשכיר בנתבעת, חברה העוסקת בשיווק חיטה, שעורה ותוצרת חקלאית אחרת. התבואה של החברה ארוזה בשקים בגודל של 1X1 מטר אשר קשורים בחלקם העליון באמצעות שרוול. על מנת למנוע גלישת תכולתם מחוץ לשק. והם מונחים במחסן לצורך העמסתם. במסגרת עבודתו עסק התובע בהכנת והעמסת השקים על המשאיות.

תיאור מקרה – נפילה ותאונת עבודה.

בכתב התביעה טען התובע כי את השקים הניחו בשתי שורות צמודות במחסן. לאורך השורה הראשונה הניחו את השקים "בקומה אחת". בעוד כי בשורה שמאחוריה הניחו את השקים האחד על השני בשתי קומות. במועד התאונה התובע הבחין כי בשק המכיל גרעיני חיטה ועומד בשורה העליונה השרוול אינו קשור. הוא הודיע על כך לנציג החברה שנכח במקום, והאחרון ביקש ממנו לקשור אותו. לצורך כך התובע עלה על שק סמוך בשורה הראשונה אך לא הצליח להגיע לשרוול השק הפתוח ולקשור אותו, ועל-כן הוא טיפס עליו וקשר אותו. במהלך הירידה, התובע איבד שיווי משקל, נפל, איבד הכרה והתעורר בבית החולים אליו הובהל. התובע טען כי הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', כי הנתבעת לא הדריכה אותו בביצוע העבודה אשר במהלכה אירעה התאונה וכן לא סיפקה לו ציוד ואמצעים כלשהם לביצוע עבודה, בניגוד לדין.

טענות הנתבעת – אשם תורם.

מנגד טענה הנתבעת כי גרסת התובע. כאילו היה צריך לקשור את השק ממנו נפל כדי למנוע גלישת תכולתו, אינה הגיונית. שכן לו אמת בפיו, אזי ממילא לא היה אפשר להרים ולהניח אותו במחסן עובר לתאונה. מכל מקום טענה הנתבעת כי התובע יכול היה לקשור את השק באמצעות שימוש בסולם שהיה במקום. ומשלא עשה זאת, הוא הסתכן מרצון באופן הפוטר אותה מכל חבות. ולחילופין יש להטיל על התובע "אשם תורם" בשיעור משמעותי. כן נטען כי התובע עבר הדרכות בטיחות.

ביטוח לאומי.

נציין כי בעקבות התאונה פנה התובע למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה. קבע לתובע נכות זמנית וצמיתה, וכן שילם לו תגמולים בסכום כולל של 98,419 ₪.

דיון – נסיבות תאונת עבודה.

בפסק דינו מבהיר בית המשפט כי עדות התובע הותירה עליו רושם אמין. והיא משתלבת עם גרסתו בתצהיר ובטופס בל/250 שהגיש. עם זאת, בית המשפט קובע כי את טענת התובע כאילו הוא נפל מגובה העולה על 2 מ', הוא לא הוכיח ואין לקבל אותה. אף התובע טען בעניין זה כי נפל "מגובה של כ-2 מטרים ונחבל בגופו". והרי נוסח זה אינו שולל את האפשרות כי הנפילה היתה מגובה הנמוך מ-2 מ'. מכאן, שאין לקבל את הטענה בדבר תחולת תקנה 5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשט"ז-2007. העוסקת בעבודות המבוצעות בגובה העולה על 2 מ'.

בטיחות בעבודה.

בית המשפט ממשיך וקובע כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה. למעביד ישנה חובה להדריך את עובדיו בביצוע העבודה בשיטות בטוחות. ולספק להם את הכלים והציוד הנדרש לצורך כך. כמו כן, המעביד חייב לנהל פנקס הדרכה בו ירשום שמות העובדים שהשתתפו בהדרכה. מועד מתן ההדרכה, סוג ונושא ההדרכה, ועוד.

הדרכת בטיחות.

בענייננו טענה הנתבעת, כי התובע קיבל הדרכה בביצוע העבודה ואף הציגה "טופס רישום הדרכה", בחתימת התובע, ממנו עולה כי עבר הדרכה באמצעות המוסד לבטיחות וגיהות. אולם, בית המשפט קובע כי לא הוברר מה היה תוכן ההדרכה ומידת הרלוונטיות שלה לנסיבות התאונה, אם בכלל, מה גם שההדרכה ארכה רק שעתיים. לפיכך, הנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה להדריך את התובע בביצוע העבודה בשיטה בטוחה ולא הדריכה אותו בביצוע קשירת שקים בנסיבות בהן אירעה התאונה. כמו כן נקבע כי לתובע סופק סולם והוא לא הודרך להשתמש בו כדי לקשור את השק ממנו נפל.

"אשם תורם" בתאונת עבודה.

בהתייחס לטענה כי לתובע "אשם תורם" לקרות התאונה, בית המשפט מפנה אל ההלכה לפיה את רמת הזהירות אשר דורשים ממעביד כלפי עובדו לא דורשים מעובד כלפי עצמו, ואין מקפידים עם העובד. הנטייה היא שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'האשם התורם', אלא במקרים ברורים, שבהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין. בענייננו, בית המשפט קובע כי הואיל ונדחו טענות הנתבעת לעניין מתן הדרכה ואספקת סולם, אין להטיל על התובע כל אשם תורם לאירוע התאונה.

פסק הדין.

בית המשפט דן בנזק שנגרם לתובע וקובע כי בסך הכל, בגין כאב וסבל והפסד השתכרות, מסתכם נזקו של התובע בסך של 219,955 ₪, ממנו יש להפחית את דמי הביטוח הלאומי שהם שילמו לתובע כאמור. בהפרש, לרבות בהוצאות המשפט והמומחים, נושאת הנתבעת. 

*ת"א (שלום חי') 19435-04-13 עראף
אלטורי נ' גורן הנגב בע"מ
(פורסם בנבו, 18.03.2019)

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי
להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק:
"איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

הסבת לולים לשימוש שאינו חקלאי

בשנים האחרונות אנו עדים לכך כי חברי מושב הנוטשים את ענף הלול, בין מכורח המציאות ובין מבחירה. מוצאים אלטרנטיבה מכניסה ללולים שברשותם באמצעות הסבתם. ושימוש

Call Now Button