חברים רבים במושב עושים שימוש חורג במבנים החקלאיים שברשותם, אולם הועדה המקומית הגישה כתב אישום רק נגדי. זו אכיפה בררנית. מה באפשרותי לעשות?
שימוש חורג במבנה חקלאי מאוד שכיח במושבים ועם זאת לא כולם ערים למשמעותו. לאור שאלתך והעובדה כי למשרדי מגיעות פניות רבות בנושא זה אנסה לשפוך אור בסוגיה. ובמיוחד לאור הרלוונטיות שבה. בהתאם לחוק התכנון והבניה תשכ"ה–1965 "שימוש חורג" בקרקע או בבנין הינו השימוש בהם למטרה אשר לא התירו אותה, לפי כל תכנית החלה על הקרקע או הבנין או לפי היתר שקיבלו על-פי חוק. כך, שימוש מסחרי במבנה חקלאי (למשל לול, חממה וכיו"ב) הינו שימוש אסור, אלא אם כן קיבלו לגביו היתר לשימוש חורג.
שימוש חורג בקרקע.
משאלתך עולה, כי אינך חולק על כך שביצעת עבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר. אולם לטענתך עבירה דומה מבצעים גם בעלי משקים אחרים בסביבתך הקרובה, בעוד שרק נגדך הגישו כתב אישום. למעשה אתה טוען כי קיימת כלפייך "אכיפה בררנית". טענה מסוג זה רשאי נאשם להעלות במשפט כ"טענה מקדמית". ומכוחה לבקש לבטל את כתב האישום שהגישו נגדו, על פי הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק". נרחיב על כך באמצעות דוגמא חיה.
תיאור מקרה – אכיפה בררנית.
בפסק דין מיום 10.9.13 דן בית המשפט העליון* באופן מקיף, בטענת האכיפה הבררנית. והאם היא יכולה להוות עילה לביטול כתב אישום (להלן: "עניין פרץ"). בדיון זה קבע את הגדרת המושג "אכיפה בררנית". ההגדרה כוללת בין השאר, החלטה להעמיד לדין, בשעה שבפרשות דומות לא הגישו כתבי אישום. ההצדקה לביטול כתב אישום, במקרים המתאימים, מקורה בעובדה כי אכיפה בררנית פוגעת בעקרון השיוויון. על עקרון זה כבר כתבו כי: "אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". כמו כן, אכיפה בררנית פוגעת באינטרס ההסתמכות של הפרט על התנהלות גורמי האכיפה. וכן פוגעת בכוחו המרתיע של המשפט הפלילי.
ביטול כתב אישום בעקבות אכיפה בררנית.
לעניין ביטול כתב אישום עקב אכיפה בררנית קבעו, כי יש להחמיר במקרה בו הגישו כתב אישום נגד אחד ולא נגד אחר ממניעים לא ענייניים. וכן כאשר הנאשם הסתמך על מנהגי האכיפה של הרשות. אותם למד מהתנהלותה השיטתית לאורך השנים. (דבר שיכול לעורר ציפייה כי הרשות תוסיף להתנהג כמנהגה). משעה שקבעה הרשות מדיניות אכיפה בהתייחס להוראותיו של חוק מסוים, עליה לדבוק בה. זאת כל עוד לא התריעה שבכוונתה לשנותה. הפעלת החוק באורח אקראי – שלא על דרך מדיניות קבועה, ברורה ומבוקרת מראש – משמעה שרירות. ושרירות, כך לדברי בית המשפט העליון, הינה אויבת שלטון החוק.
אכיפה ע"י רשות.
חשוב להדגיש, כי הרשות רשאית, ואף יש עליה החובה, לתקן את מעשיה. ולהתחיל לאכוף עבירות אשר נעשות בתחומה. אולם ככלל, על רשויות האכיפה לתקן את המדיניות בדרך של יצירת הסדרי ביניים, או מנגנון המתריע על שינוי המדיניות. כלומר, הרשות אינה רשאית "ביום בהיר אחד" להתחיל לאכוף עבירות מהם התעלמה במשך שנים, מבלי שהתריעה על כך מראש.
"חזקת התקינות".
למרות האמור לעיל חשוב לזכור, כי ביטול כתב אישום ככלל, ובטענה של אכיפה בררנית בפרט, אינו קורה "כדבר שבשגרה". לרשות המנהלית עומדת "חזקת התקינות". לפיה מתייחסים אליה כאל מי שפעלה כדין – כל עוד לא הוכיחו אחרת. לעניין אכיפה בררנית קבעו, כי על הנאשם להוכיח כי הרשות פעלה משיקולים זרים. או לחילופין בהפליה מכוונת וזדונית, או בחוסר תום לב. מטבע הדברים, קשה להוכיח את כוונותיה של הרשות או שיקוליה. ועל כן דוחים בקשות רבות לביטול כתב אישום בטענה של אכיפה בררנית, בטענה כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה שקיים עליו. עם זאת, בהתאם לפסק הדין שנתן ביהמ"ש העליון בעניין פרץ, כאשר נאשם מוכיח כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלה הרשות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שקיבלה במקרה שלו (למשל החלטות לא להגיש כתב אישום) אזי, הנטל עובר לשכמה של הרשות להוכיח כי האכיפה – אף שהיא נחזית בררנית– התבססה על שיקולים עניינים בלבד.
חוק התכנון והבניה.
עוד יצוין כי קיים קושי מיוחד בהחלת הדוקטרינה בתחום התכנון והבנייה. שכן משמעות החלת ההגנה אינה רק זיכוי הנאשם, אלא גם מתן היתר בפועל לעשיית שימוש במבנה או בקרקע שלא כדין. כלומר, נוספת כאן תופעת הלוואי הבלתי נמנעת של הנצחת העבירה. לכן, במקרים של תכנון ובנייה, בית המשפט ישקול את האפשרות של ניצול ההתגוננות לרעה. וכן את ההשלכות ארוכות הטווח שלה על המבנים בשטח.
"הגנה מן הצדק" במקרים של אכיפה בררנית.
על אף הקושי הנ"ל, תחולתה של ההגנה מן הצדק במקרה של אכיפה בררנית בתחום עבירות הבנייה נקבעה בפסקי דין רבים. כך למשל נקבע כי אין הצדקה לביצוע פעולות אכיפה, בתוך אותו מתחם ממש, רק כלפי עסק אחד. תוך התעלמות מופגנת מעסקים צמודים וסמוכים, דומים במהותם, המבצעים את אותה עבירה. התנהלות כזו, ללא טעם מוצדק ממשי ומשכנע מצד הרשות, היא התנהלות פוגעת. היא פוגעת בעקרונות השוויון, הצדק המהותי ובמראית פני הצדק. לסיום אציין כי טענה של אכיפה בררנית רלוונטית גם לשלב הטיעונים לעונש ככל שכתב האישום לא בוטל. וראוי ורצוי לעשות בה שימוש גם בהקשר זה.
* עפ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (פורסם בנבו, 10.09.2013).
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL.
ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור".
