לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אחריותו של המחזיק בחוף רחצה

ליווי משפטי לקיבוצים.

קיבוצים רבים, השוכנים סמוך לכנרת, מחזיקים בבעלותם או ברשותם, חוף רחצה. מטבע הדברים, בצד הזכות להשתמש ולהחזיק בחוף, קמה לקיבוץ חובה ואחריות לשלומם של המתרחצים. המתרחצים מנצלים את תקופת הקיץ על מנת ליהנות מימי הכנרת. לעיתים, השאלה היכן עובר הגבול בין אחריותו של המתרחץ לאחריותו של הקיבוץ, כבעל החוף, קשה ומורכבת. כאשר מגישים תביעה בגין נזק גוף בחוף באתרים אלו, בית המשפט צריך לשרטט את אותו גבול האחריות.

 

תיאור מקרה – חוף רחצה ונזק גוף בחוף.

כך היה במקרה בו דן בית משפט השלום בהרצליה*. באותו מקרה רחץ התובע בחוף שהיה בחזקת קיבוץ און. כאשר בפועל המשתמש בחוף היה קיבוץ אפיקים. לטענת התובע, הוא פצע את ראשו וצווארו כאשר קפץ ממתקן מתכת צף למימי הכנרת. ואדמת ים הכנרת שהיתה בגובה נמוך פגעה בו. מלבד אפיקים ואון, התובע צירף כנתבעים גם את המועצה האזורית שבתחום שיפוטה מצוי קיבוץ אפיקים. ואת חברת הביטוח של הקיבוץ. המועצה האזורית מצידה, צירפה לתביעה את משרד הפנים ומנהל מקרקעי ישראל. בטענה כי משרד הפנים הוא הגורם הממשלתי האחראי על הסדרת מקומות הרחצה בחופי הים. לרבות הכנרת.

 

טענות התובע – רשלנות.

בכתב התביעה טען התובע כי הקיבוצים ויתר הנתבעים אחראים לנזקיו. זאת מאחר והתאונה ותוצאותיה אירעו עקב רשלנותם. רשלנותם מתבטאת במיקום המתקן במקום מסוכן. תוך אי נתינת הדעת על ההשלכות של מיקום המתקן במקום בו גובה המים נמוך. דבר המהווה סכנה טבעית ונסתרת לכל מי שקופץ מהמתקן. כמו כן טען, כי הנתבעים לא מנעו מהמתרחצים והמבקרים בחוף את השימוש במתקן על אף הסכנה בו. לא גידרו את המתקן, ולא הציבו אמצעים לשמירת הבטיחות, לרבות שילוט מתאים.

 

דיון – נזק גוף בחוף.

בפתח פסק דינו דן בית המשפט בשאלה האם הוכיח התובע כי קיים מפגע במקום אשר בעטיו קרו לו נזקיו? והאם הוכיח התובע כיצד ולמה ארעה התאונה?

תחילה לעניין נסיבות התאונה ושאלת קיומו של מפגע. באשר לכך קבע בית המשפט כי התובע העלה מספר גרסאות לנסיבות התאונה. לפיכך קבע כי התובע לא הוכיח כי קיים מפגע או פגם כלשהו ממנו, לכאורה, נחבל. כמו כן, הוא לא הוכיח כי היה על מי מהנתבעים לנקוט באמצעי כלשהו. כדי להזהיר מפניו או למנוע מהתובע או ממתרחצים אחרים פעולה כלשהיא. לרבות קפיצה מהמתקן, בכדי למנוע את הפגיעה שטען לה. לפיכך, מהראיות שהציגו בפניו הסיק בית המשפט כי הפגיעה התרחשה, באחריות התובע. ככל הנראה, בשל פעולה כלשהיא שעשה התובע בהיסח הדעת. אם תוך כדי הקפיצה או היציאה מהמים או השחייה לאחר הקפיצה, בחוסר זהירות. עוד קבע כי התובע לא הציג ראיה כלשהיא לעומקם של המים בסביבת הרפסודה. ולא פירט או תיאר את המפגע ממנו, בהתאם למה שטען, נחבל. האם זו קרקעית האגם, אבן, סלע. או חפץ זר אחר שהיה באותה העת במים.

 

אחריות הקיבוץ.

בית המשפט הזכיר בהקשר זה פסקי דין בהם דחו תביעה לפיצוי של תובעים. אשר קפצו קפיצת ראש במים רדודים וכתוצאה מכך סבלו נזקי גוף. באותם מקרים קבעו, בין השאר, כי כל אדם בוגר יודע ומבין היטב כי אסור לקפוץ ראש למים כה רדודים. וכי בעשותו כן מסכן את עצמו ביודעין לתוצאה בלתי נמנעת של פגיעת ראש. הנוהגים בדרך זו מסכנים עצמם ביודעין. ועליהם לשאת באחריות לגרם האירוע ותוצאתו עקב התנהגות חסרת אחריות זו. עוד קבעו, כי בשונה מבריכת שחייה, שם חלה חובת שילוט ואזהרת המתרחצים מפני קפיצה במים רדודים, אין להטיל על מפעיל חוף רחצה בים להציב שלטי אזהרה המזהירים מפני קפיצה שכזאת. זאת למעט במקום בו יש נסיבות ונתונים מיוחדים, מקום שם המים רדודים אך הדבר אינו נראה למתרחץ "או שקיים שם פיתוי מיוחד לבצע קפיצת ראש מסוכנת".

 

פסק דין – קפיצה ונזק גוף בחוף ים הכנרת.

בענייננו קובע בית המשפט, כי התובע וחברו, ביצעו בעבר. ואף יום לפני התאונה, קפיצות ראש ואחרות במקום. וכנראה גם רוחצים אחרים עשו כך. (מהתמונות שצילם אביו של התובע). ודבר לא אירע. לפיכך, כאמור, לא הוכיח כי במקום היו נסיבות או נתונים מיוחדים, שלא ראו המתרחצים. אשר סיכנו את הציבור וחייבו התרעה כאמור.

יוצא אפוא, כי על קיבוצים שברשותם חופים לוודא. כי לא קיימים בשטחם אותם סיכונים יוצאי דופן. שבעל חוף יכול וצריך למונעם או להזהיר מפניהם. ואשר בגינם יטילו עליהם אחריות. מטבע הדברים, אין תשובה ברורה לשאלה מהם אותם סיכונים יוצאי דופן. ויש לבחון כל מקרה לגופו. ולאור הפסיקה. כך למשל קבעו באחד מפסקי הדין: "ככל שמדובר בחלוקי נחל ואבנים קטנות יחסית הפזורות על פני קרקעית הכנרת. סבורני כי אין בקיומם, בדרך כלל, כדי להקים סיכון בלתי סביר. שבגינו יש להטיל אחריות על מחזיק החוף. לא הוכח כי קרקעית הכנרת בחוף קורסי יוצאת דופן. מסוכנת או מסולעת הרבה יותר מכל מקום אחר בכנרת ובחופיה, אף המוכרזים."

           

ת"א (שלום- הרצליה) 59571-07 קיפל ואח' נ' קיבוץ אפיקים – אגודה שיתופית להתיישבות ואח', בפני כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי (פורסם בנבו, 1.9.2014).

 

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

   = "איילת רייך, משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת או מגשרת במחלוקות.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

Call Now Button