לוגו איילת
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שימוש חקלאי בקרקע חקלאית

פעמים רבות, מופנית אל משרדי השאלה – מה נכלל בגדר המונח "שימוש חקלאי". יש הסוברים, כי התמורות הטכנולוגיות שחווה ענף החקלאות בעשורים האחרונים, מחייבות שינוי בתפיסה ובפרשנות למהו "שימוש חקלאי". פירוש אשר יתיישב עם התכלית וההיגיון. כמו גם עם הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאחרונה, ניתן פסק דין בבית משפט השלום בחיפה[1]. הדן בשאלה – האם הקמת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים ומלגזות, על מקרקעין שהינם חקלאיים. נכלל בגדר המונח "שימוש חקלאי"? פסק דין זה מאיר אור על השקפתו של בית המשפט להגדרה הראויה לשימוש החקלאי הנעשה בקרקע חקלאית.

תיאור מקרה – חוזה משבצת בעין עירון.

התובעת הינה הקרן הקיימת לישראל. והינה בעלת זכויות הבעלות בחלקה הנמצאת במועצה האזורית מנשה. על המקרקעין חל הסכם משבצת דו צדדי. בין הקרן הקיימת לישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, לבין האגודה השיתופית עין עירון. מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "חוזה המשבצת"). הנתבע כחבר באגודה השיתופית, הינו בר רשות במקרקעין. וזכויותיו וחובותיו כפופות לחוזה המשבצת. וכן, בעל זכויות החכירה בנחלה מכוח חוזה חכירה.

שימוש מותר בקרקע חקלאית.

השימושים המותרים במקרקעין הוגדרו בחוזה המשבצת ובחוזה החכירה: סעיף 3 לחוזה המשבצת קובע, כי מטרת השכירות היא: ניצול המקרקעין לצרכי חקלאות; להקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרת חקלאות בלבד; להקמת יחידות מגורים ומגורים בהן. ולהקמת מבני ציבור ושימוש בהם.

בחוזה החכירה הוגדרה "מטרת החכירה": כשימוש למטרת משק חקלאי וניצול קרקע הנחלה לחקלאות וכן שימוש למגורים.

בסעיף 4 לחוזה החכירה, נאסר על החוכר להשתמש בנחלה למטרה ו/או לשימוש ו/או לייעודים אחרים. מבלי לקבל הסכמת המחכיר לכך בכתב.

לתובעת התברר, כי הנתבע עושה שימוש בקרקע חקלאית לצורך מסחרי. על ידי הפעלת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים, טרקטורונים ומלגזות.

טענות הצדדים.

לטענת התובעת, השימוש שנעשה בפועל על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו במקרקעין, הינו שימוש בקרקע חקלאית חורג מהמותר. התובעת פנתה אל הנתבע בדרישה להפסיק את השימוש הנ"ל. אולם דרישתה זו נדחתה על ידו. ומשכך, הוגשה התביעה דנן. שבה התובעת עתרה להורות על הפסקת השימוש הנ"ל. ועל פינוי בית הספר לנהיגה מהמקרקעין. הנתבע לא הכחיש את השימוש הנטען. וטען כי מתן השיעורים ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים בשטח הנחלה, הינו שימוש לצורכי חקלאות. וחוסה תחת הגדרת "שימוש חקלאי". שכן המדובר בנסיעה חקלאית על קרקע חקלאית. שאינה משנה את אופי הסביבה ואינה פוגעת בעתודה החקלאית, ונועדה לצרכי חקלאות.

דיון – שימוש בקרקע חקלאית.

בית המשפט קבע, כי דין התביעה להתקבל. הן חוזה המשבצת והן חוזה החכירה קבעו, כי השימוש במקרקעין יהיה לחקלאות. בהעדר הגדרה מפורשת בחוזים הנ"ל למהו שימוש חקלאי, יש לפנות לכללי הפרשנות. שהיתווה החוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), והפסיקה. על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים, את החוזה יפרשו לפי אומד דעתם של הצדדים. כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. ואולם, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, מפרשים את החוזה בהתאם ללשונו.

הגדרת שימוש חקלאי.

בענייננו, על פי לשון החוזים, השימוש במקרקעין הינו לחקלאות בלבד. הפירוש השגור והטבעי למונח זה הינו עיבוד הקרקע לשם קבלת יבול חקלאי. בנוסף, עיבוד הקרקע והפקת יבול מצריכים במרבית המקרים שימושי לוואי ופעולות ייצור. כגון אחסון היבול, אריזתו ושיווקו. שימושים אלה אינם שימושים חקלאיים בהגדרתם. אולם מכיוון שצריך אותם  לשם הפקת היבול וניצולו, הם מתמזגים בשימוש החקלאי והופכים לחלק אינטגרלי ממנו.

הגדרת שיעורי נהיגה.

לא יכולה להיות מחלוקת, כי שימוש בטרקטור חקלאי לשם עיבוד קרקע ו/או לביצוע פעולות חקלאיות אחרות, הינו דבר דרוש לייצור חקלאי ומהווה חלק אינטגרלי ממנו. לעומת זאת, מתן שיעורי נהיגה על טרקטורים חקלאיים, אינו דבר הדרוש במישרין לייצור חקלאי, שכן אין הוא תורם לעיבוד, לגידול ו/או לפעולת הייצור שמבצעים במקרקעין, וכל תכליתו הוא הסמכת נהגים ותו לא, וככזה, אין יכול להיחשב כשימוש למטרה חקלאית. יתרה מכך, שימוש כאמור המייעד את המקרקעין למתן שיעורי נהיגה, להבדיל מעיבודם לשם הפקת יבול חקלאי, נוגד את התכלית שעמדה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, ואת המטרה שלשמה כרתו את החוזים בהם עסקינן.
לאור כל האמור לעיל קבע ביהמ"ש, כי הקמת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים, על המקרקעין, אינו מהווה שימוש למטרה חקלאית, ומשכך, הוא חורג מהשימושים שהתירו החוזים שחתמו ביניהם הצדדים.

פירוש מצומצם למונח שימוש חקלאי בקרקע.

כבוד השופטת חתמה את פסק דינה בציטוט מפסק דין שנתן כב' השופט פוגלמן ברע"פ 9585/09 הועדה המקומית לתכנון ולבניה שקמים ואח' נ' ראש המועצה האזורית שפיר ואח' (פורסם בנבו, 3.9.12), ושבו הדגיש את המגמה לפרש באופן מצמצם את המונח שימוש חקלאי, "כדי שרק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי, ייחשב שימוש הדרוש במישרין לייצור":

"לא אופי החומרים שבהם עסקינן הוא החשוב, כי אם אופי הפעילות המתבצעת והיקפה. בשני המקרים מדובר בפעילות עסקית שאמנם נועדה לצורך ייצור חקלאי, אך אין זיקה ישירה בינה לבין פעילות חקלאית. אכן, עם התפתחות הטכנולוגיה חל גם שינוי משמעותי גם במאפייניה של החקלאות, ולא מן הנמנע כי שימושים מסוימים במקרקעין ישנו את אופיים וייחשבו בעת הנוכחית כשימושים הדרושים במישרין לייצור חקלאי. עם זאת, הכלל הפרשני המצמצם שהתווה הנשיא מ' שמגר בעניין פ.א.ב. נותר על כנו, והגיונו לא התעמעם"

סיכום.

רואים אנו, כי ציטוט זה ופסק הדין הנ"ל, משקפים את מגמת הפסיקה לעניין הגדרתו של שימוש חקלאי בראי התמורות הטכנולוגיות והשינויים שחלו בענף החקלאות.

 

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

   = "איילת רייך, משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי– מינהלי וליטיגציה.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".

 

[1] תא (חי') 15537-10-12 הקרן הקיימת לישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' גד קנר (פורסם בנבו, 7.8.2014).

שיתוף:

תוכן העניינים

חדש

פוסטים קודמים

חיוב ב- ארנונה בגין בית האריזה

הנני משתמש במבנה במושב של כ- 200 מ"ר המשמש ברובו לאחסון. וכן פינה של כ- 40 מ"ר המשמשת לחלוקת הירקות לאריזות קטנות. לצורך שיווק ללקוח

Call Now Button