מחלוקות בין חברי
מושב בנוגע לנושאים ציבוריים, כגון ניהול ענייני האגודה והשימוש במשאביה, אינן דבר נדיר. לעיתים מלווים הסכסוכים בהחלפת דברי ביקורת קשים והשמצות בין הצדדים הניצים, תוך פרסום הדברים בין חברי האגודה. במקרים כגון דא עולה השאלה מתי קמה לנפגע עילת תביעה בגין
הוצאת שם רע? במקרה שהגיע
לטיפול משרדי לאחרונה, הוגשו תביעות הדדיות בין שני חברי מושב בגין לשון הרע. ראיתי לנכון להביא בפניכם את עיקרי הוראות החוק וההלכות הפסוקות בנושא.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה–1965 להלן: החוק, קובע כי: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1). להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2). לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3). לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת. בעסקו, במשלח ידו או מקצועו; (4). לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו". חשוב לציין כי הגדרת סעיף 1 לחוק אינה מתנה את קיומו של לשון הרע בכך שתוכן הפרסום יהיה שקרי. פרסום יכול להכיל עובדות שהן אמת בלבד, ועדיין ייחשב לעוולה מסוג זה. כך למשל, העברת ביקורת על חברי ועד שעניינה ניהול האגודה באופן לא תקין ומושחת, יכול ותחשב פרסום לשון הרע. זאת כאשר היא נועדה לפגוע במשרתם של חברי הועד. במקרה כזה יכול ותעמוד למפרסם הגנת "אמת דיברתי" כפי שאפרט בהמשך.
פרסום לשון הרע.
יסוד הכרחי בעוולת לשון הרע הוא פרסום הדברים. שהרי אין חבים בחבות נזיקית על דברים שבלב. בהתאם לסעיף 2(א) לחוק, פרסום יכול שייעשה בכתב או בעל פה. יחד עם זאת, סעיף 2(ב) לחוק עושה הבחנה בין פרסום בעל פה לבין פרסום בכתב. וזאת באופן הבא: פרסום בעל פה ייחשב פרסום רק אם היה מיועד לאדם אחר זולת הנפגע. ואשר הגיע בפועל לאותו אדם או לאדם אחר. לעומת זאת, במקרה של פרסום בכתב, ניתן להטיל על אדם אחריות לפרסום לשון הרע, גם כאשר לפי הנסיבות הכתב היה עשוי להגיע לאדם אחר זולת הנפגע. וזאת אף על פי שבפועל לא הגיע אליו. כך למשל, בפסיקה נקבע כי כאשר נשלחת מעטפה ועליה לשון הרע (להבדיל מהכתוב במכתב עצמו), אף על פי שהמעטפה מיועדת רק לנפגע, ייחשב הדבר לפרסום בעייתי שכזה. שכן יכול ואדם אחר זולת הנפגע ייחשף לכתוב על המעטפה. (עובד הדואר למשל).
"אמת דיברתי".
אדם המפרסם לשון הרע באחת הדרכים האמורות חשוף לתביעה. אשר בהתאם לסעיף 7א לחוק יכולה להגיע עד לסך של 100,000 ₪. וזאת אף מבלי שהתובע יצטרך להוכיח שנגרם לו נזק. יחד עם זאת, המחוקק קבע מספר הגנות שהנכנס בגדרן יהיה מוגן מפני תביעת דיבה. הגנה מפורסמת היא הגנת "אמת דיברתי". אולם, חשוב לדעת כי אמירת האמת אינה תנאי מספיק לחסינות בפני תביעה. כך, סעיף 14 לחוק קובע כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת. והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". כלומר, תנאי נוסף לתחולתה של הגנת "אמת דיברתי" הוא כי לציבור היה עניין בדברים שפירסמו.
עניין ציבורי.
הפסיקה קבעה כי ככלל לציבור יש עניין במידע, מקום בו עסקינן במידע שיאפשר לציבור לגבש דעה על האנשים המשפיעים על חייו. יחד עם זאת, ככל אדם, גם לאנשי ציבור קיימת הזכות לשמירה על שמם הטוב. לפיכך, פרסום שהוא אמת, אך לציבור אין עניין בו וזוהי רכילות גרידא, לא יזכה להגנת "אמת דיברתי". והמפרסם חשוף לתביעה בגין הוצאת שם רע.
סיכום.
לסיכום, הואיל ובעת הזו אנו עדים לכך כי תביעות דיבה מוגשות חדשות לבקרים, אנו ממליצים לפנות לקבלת ייעוץ משפטי בטרם פרסום דברי ביקורת, כאשר קיים חשש כי תוכנם מהווה לשון הרע, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".
* המידע המופיע הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת או ייעוץ.
= "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, אגודות שיתופיות, תאגידים. בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן כתבנו אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL.
ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
