חיוב ב- ארנונה בגין בית האריזה

הנני משתמש במבנה במושב של כ- 200 מ"ר המשמש ברובו לאחסון. וכן פינה של כ- 40 מ"ר המשמשת לחלוקת הירקות לאריזות קטנות. לצורך שיווק ללקוח הסופי. אין במקום חדרי קירור, מכונות שטיפה, מכונות אריזה וכיוצ"ב. המועצה האזורית קבעה כי יש לחייב את המבנה בארנונה, לפי סיווג של "מסחר ושירותים". ולאחר שערערתי על כך שונה הסיווג ל"בית אריזה". ברצוני לערער אף על סיווג זה. כיצד אוכל לעשות זאת?

תשובה: 

במושבים רבים סוגיית הארנונה מעוררת שאלות רבות והנני מטפלת בסוגיה על כל היבטיה. ראשית יוסבר כי ארנונה היא מס המוטל על ידי המועצה האזורית, ומהווה את עיקר הכנסתה. פעמים רבות נשמעת הטענה כי רשויות מטילות על התושבים ארנונה מוגדלת, שלא כדין. בניסיון להגדיל את הכנסתן. לנישום קיימת הזכות לחלוק על נכונות שומת המס. בהתאם לקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"). המעגן את ההליכים הפרוצדורליים להגשת השגה, ערר וערעור על החלטה בענייני ארנונה. בהתאם לחוק, ההליכים העומדים בפני הנישום הינם:. הגשת השגה למנהל הארנונה. הגשת ערר לוועדת הערר (על ההחלטה בהשגה). והגשת ערעור לבית המשפט (על ההחלטה בערר). כמו כן ניתן להגיש כנגד החיוב עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

חוק הרשויות המקומיות – ערר.

סעיף 3 לחוק הערר קובע. כי מי שחויב בתשלום ארנונה רשאי להגיש השגה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מהטענות הבאות:.

א. הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום. ב. נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. ג. הוא אינו מחזיק בנכס. ד. היה הנכס עסק כמשמעותו בחוק ההסדרים – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס. יצוין כי במידה ותוגש עתירה לבית המשפט באחד מבין הנושאים לעיל. היא עלולה להידחות על הסף על ידי בית המשפט. מהטעם כי, כאמור, הדרך להשיג על ההחלטה בעניינים אלו, היא הגשת השגה בפני מנהל הנושא.

סיווג הנכס.

בפסיקה נקבע כי הכרעה בשאלת סיווג הנכס צריך שתהיה מבוססת על בדיקה פרטנית. הקשורה במאפייניו של כל נכס ספציפי, ייעודו והשימוש בו בפועל. ואינה תלויה בכותרת השימוש בו בלבד. יש לבחון כל נכס ולקבוע את סיווגו. תוך מיצוי כלל האפשרויות הפרשניות לכל אחד מהסיווגים בצו הארנונה. כך למשל, בפסיקה נקבע כי אין להיאחז במונח "בית אריזה" על מנת לקבוע את סיווג הנכס. אלא יש למצות את כלל האפשרויות הפרשניות. המוצאות אחיזה בלשונה של הגדרת הסיווגים האפשריים. בבר"מ 1711/12, מנהלת הארנונה בעיריית חולון נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ, מיום 12.5.13. (פורסם בנבו). קבעה שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק ארז, כי אין לקבוע הלכה כללית. בשאלה כיצד יש לסווג "מתקני קירור". אלא יש לעשות שימוש במבחנים הכלליים שנקבעו בפסיקה, הבוחנים כל נכס בחינה עובדתית קונקרטית.

ועדת ערר לארנונה.

 בפסיקה נקבע כי המקום הראוי לבירור סוגיית סיווג הנכס, מאפייניו, ייעודו והשימוש שנעשה בו הינו דיון בפני ועדת הערר ולא בית המשפט. כלומר, כאמור לעיל, בשאלת הסיווג יש לפנות קודם בהשגה למנהל הארנונה שעל החלטתו ניתן להגיש ערר לועדת הערר, ולא באמצעות עתירה ישירות לבית המשפט.

טענה כנגד ארנונה.

חשוב לציין כי על פי ההלכה הפסוקה, חובה להעלות, כבר בשלב ההשגה, את כל הטענות הרלוונטיות, ויכולות הן להיטען כטענות חלופיות. הלכה זו קובעת, כי טענות אשר לא יועלו כבר בשלב ההשגה, לא יוכל הנישום להעלותן בשלב הערעור, בבחינת "מקצה שיפורים". את ההשגה ניתן להגיש למנהל הארנונה בתוך 90 ימים מקבלת השומה כאשר על המנהל, לו נתונה הסמכות הבלעדית להשיב להשגה, להשיב עליה בתוך 60 ימים. מנהל הארנונה יכול לקבל את ההשגה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית. חשוב לדעת כי ככל שמנהל הארנונה לא משיב להשגה תוך 60 יום, רואים את ההשגה כהשגה שהתקבלה במלואה. ככל שמנהל הארנונה דוחה את ההשגה או חלקה, הנישום רשאי להגיש ערר על החלטתו בתוך 30 ימים. את הערר יש להגיש לוועדת הערר לענייני ארנונה המצויה במועצה האזורית הרלוונטית. על החלטת ועדת הערר ניתן לערער בזכות בתוך 45 ימים בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

ליווי משפטי.

לסיכום, כפי המפורט לעיל, הנך רשאי לערור על ההחלטה בהשגה בפני ועדת הערר, וזאת תוך 30 יום. כפי שראית קיימת חשיבות להכרת הדין והפסיקה המחייבת ולכן ראוי שתשקול קבלת ייעוץ משפטי מתאים לצורך הכנת הערר והליווי משפטי.

   = "איילת רייך, משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי- מינהלי וליטיגציה.

* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL

ובפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".