במקרים רבים גובלים שטחים חקלאיים של קיבוצים בשטחים חקלאיים של אחרים (קיבוץ שכן, מושב, וכו'). פסק דין שניתן לאחרונה*, דן בחובתם של החקלאים להיזהר שלא להזיק לשכנם החקלאי. ולאחריות לנזקים שנגרמו ברשלנותם. פסק הדין מלמד כי יש לנקוט משנה זהירות. עת מבצעים פעולות העלולות לגרום נזק לשכן. וכי נכון ורצוי להסדיר היחסים והאחריות של קבלנים המספקים שירותים לחקלאים. לאור חשיבות הנושא בחרתי להביא בפניכם את עיקרי פסק הדין.
תיאור מקרה – נזק לחוות תבלינים ע"י ריסוס.
באותו עניין דובר בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לחוות התבלינים של התובע, בעקבות ריסוס שבוצע על ידי הנתבעים במטע השקדים הגובל בחלקת התבלינים.
נזק לשכן ממטע הקיבוץ.
הכל החל כאשר התובע הוזעק לחלקה בה הוא מגדל תבלינים, שם נגלו לעיניו סימני צריבה בצמחי התבלין. התובע הזעיק מדריך חקלאי ממשרד החקלאות לאבחון הנזקים. המדריך קבע כי עלי התבלינים נצרבו כתוצאה מריסוס של חומר מסוג קוטל עשבים. וכי אופן התפשטות הנזק מצביע על כך כי הריסוס בוצע במטע השקדים. התובע טען כי עקב הריסוס נאלץ לבטל את שיווק התוצרת מחלקת התבלינים שניזוקה. הנתבעים באותו עניין היו קיבוץ שער גולן, בעליו של מטע השקדים. וקבלן הריסוס אשר הועסק על ידי הקיבוץ לצורך ביצוע הריסוס.
אחריות.
בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי במועד הרלוונטי ביצע קבלן הריסוס, בהוראת הקיבוץ, ריסוס במטע השקדים של הקיבוץ. הנתבעים גם לא חלקו על טענת התובע כי כתוצאה מאותו ריסוס, נגרם לחלקת התבלינים נזק. גם הנזק עצמו, כפי שנאמד בחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, לא היה במחלוקת. לפיכך, המחלוקת נסבה אך ורק על שאלת האחריות לקרות הנזק. מי מן הנתבעים נושא באחריות והאם לתובע בעצמו אחריות כלשהי לנזקיו.
זהירות.
בפסק דינו ציין בית המשפט כי קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מורכבת משלוש שאלות:. הראשונה- היא האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק. בהיבט העקרוני (האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות). ובהיבט הקונקרטי (האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע ספציפי, קיימת חובת זהירות). את התשובה לשאלות הללו מוצאים במענה למבחן הצפיות. דהיינו, האם אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את קיומו של הנזק. השנייה- האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. והאם נקט המזיק באמצעי זהירות סבירים למניעת הסכנה. השלישית- האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק. רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע. אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות. רמת הזהירות מחייבת נקיטת אמצעים כלפי סיכון אשר לגביו קיימת הסתברות סבירה כי יתרחש.
נזק לשכן החקלאי.
בשאלת אחריות הקיבוץ כמזמין הריסוס וכחקלאי השוכן בסמיכות לתובע-. נקבע שהקיבוץ חב בחובת זהירות מושגית בהיותו הבעלים של המטע הסמוך לחלקה. משמדובר בשני חקלאים שכנים, שניהם צריכים לצפות את הסיכון הנשקף מריסוס אצל האחד לגידוליו של השני. הקיבוץ צריך ויכול היה לצפות את הנזק אשר נגרם לחלקה.
חובת זהירות קונקרטית.
חובת זהירות קונקרטית תחול כאשר מזיק לא נקט אמצעי זהירות סבירים, הנמדדים לפי מבחן אובייקטיבי. כאשר בוחנים את המקרה הקונקרטי, המסקנה היא כי קיימת חובת זהירות קונקרטית של הקיבוץ כלפי התובע.
יחסי מזמין – קבלן.
בשאלה האם הפר הקיבוץ את חובות הזהירות המוטלות עליו. נקבע כי חובתו של מזמין הריסוס, בין השאר, לתת את הנחיות הריסוס, ולוודא כי נעשה שימוש נכון בחומרים. בית המשפט קובע כי לא הוצגו הנחיות כתובות, וכן לא ניתנו הנחיות בעל פה לקבלן. כמו כן הקיבוץ התרשל בכך שרכז המטע מטעמו לא נכח במהלך הריסוס, לצורך הפיקוח ומניעת תקלות. עוד נקבע כי לכל הפחות, היה על הקיבוץ לעדכן את התובע כי בכוונתו לבצע ריסוס בחומרים שהזמין. על מנת לוודא כי אין בכך פגיעה צפויה כלשהי בגידוליו של התובע. כמו כן, עולה כי בידי הקיבוץ היו האמצעים הטובים ביותר למניעת הנזק אך דבר מאלו לא נעשה. לאור זאת, נקבע כי הקיבוץ הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. לשאלה האם הפרת חובות הזהירות היא שגרמה לנזק עונה בית המשפט בחיוב, וקובע כי הקיבוץ חב ברשלנות.
חובת זהירות מושגית.
באשר לאחריות קבלן הריסוס כמבצע העבודה נקבע כי חלה עליו חובת זהירות מושגית בהיותו מפעיל המרסס. ומשעה שריסוס הוא פעולה שעלולה לגרום נזק לגידולים חקלאיים. בענייננו נקבע כי חלה עליו גם חובת זהירות קונקרטית, בשעה שביצע ריסוס במטע שבסמוך לו חלקה עם גידולים אחרים. בשאלה האם קבלן הריסוס הפר את חובות הזהירות שמוטלות עליו, נקבע כי אכן לא נקט הקבלן בזהירות סבירה.
אשם תורם.
עוד נקבע כי לתובע אין אשם תורם לנזק. שכן אין המדובר בנזק שיכול היה התובע למנעו.
סיכום / תוצאות – נזק לשכן.
לאור כל האמור, נקבעה חלוקת האחריות בין הקיבוץ לבין קבלן הריסוס.- כך שלקיבוץ יוחסה אחריות כבדה יותר לנזק, בשיעור של 70%. ואילו קבלן הריסוס באחריות פחותה של 30%.
*ת"א (שלום-נצ') 782-06-10 שגיא כהן הדר תבלינים נ' קיבוץ שער הגולן ואח'. לפני כב' השופטת רננה גלפז מוקדי (פורסם בנבו, 29.12.2015).
המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
* "איילת רייך – משרד עורכי דין, נוטריון וגישור". מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי וענף הלול על כל שלוחותיו. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
* אנו מזמינים אתכם לעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
